לזכרה של חברתנו היקרה והאהובה תמי צוק
ביום ראשון, ה-26.4.15 ליווינו את תמי בדרכה האחרונה. עצב רב וכאב ירדו על הספרייה.
תמי היתה אדם משכמו ומעלה, ברוכת כשרונות, צנועה ונעימת הליכות. בספרייה עבדה בתחום יעץ והיתה אחראית על ספריית הילדים.
בין לבין, כתבה תמי סקירות רבות לבלוג הספרייה והיתה אחראית על דף הפייסבוק של ספריית הילדים.
בערב ראש השנה האחרון קבלה תמי את פרס העובדת המצטיינת של האוניברסיטה על פעילות ההתנדבות שלה יחד עם יסמין אלעד
בספריית ביה"ס שלווה.
תמי בספריית ביה"ס שלווה
אהבנו והערכנו מאוד את תמי. אנו מצרפים כמה מילות פרידה שכתבנו לה שיאירו ולו במעט את אישיותה המיוחדת ואת החלל הגדול
שנותר בנו.
לתמי היקרה והאהובה:
מאוד כואב לי שהלכת מאתנו כל כך מהר. זה מאוד קשה וכואב בשבילי. אני תמיד אזכור את החיוך שלך ואת הדאגה שלך לשלומי.
אני ראיתי בך דמות אימהית ששומרת עלי במקום העבודה, וגם בחיים בכלל. את קיבלת אותי עם המגבלות שלי, והענקת לי את הכוח
להאמין ביכולות ובכוחות שלא חשבתי שיכולים אולי להיות לי.
את לימדת אותי הרבה דברים חשובים לחיים. דרכך קיבלתי את ההזדמנות להתנסות בעבודה עם ילדים מבית ספר גיל. לדעתי זה
פרויקט חשוב מאוד שיזמת. דרך העבודה עם הילדים, למעשה גיליתי כוחות בתוכי שלא ידעתי שהם קיימים. היכולת לעזור לילדים
שזקוקים לעזרה, חום ואהבה. וכל זאת הוא בזכותך. דרכך גם למדתי על ספריי הילדים שקיימים, למדתי להתחבר לספריי הילדים,
ולהכיר את המגוון הרחב של ספרות הילדים אשר קיים.
הפרידה ממך היא מאוד קשה בשבילי. מאוד קשה פתאום להבין שלא ניפגש יותר, שלא נדבר יותר. את תהיי מאוד חסרה לי תמי.
אני אהיה מוכרחה להמשיך לגייס את הכוחות שלי, שבהם כל כך האמנת, על מנת להמשיך הלאה.
את תהיי בליבי תמיד, ותמיד אזכור את החיוך שלך ועד כמה היית אדם טוב, אוהב ויקר מאוד בשבילי. קיבלתי מתנה שזכיתי להכיר
אדם טוב כמוך, ותמיד תישארי כאדם בעל משמעות עצומה בחיים שלי.
אוהבת ומחבקת מאוד,
אילנה שרייבר
תמי בפעילות "ליל המדענים"
תמי,
זכיתי להכיר אותך רק לפני פחות משנתיים. מאז צחקנו הרבה [על יומנו של חנון, שיטות לחיסול מקקים וכל מני שטויות אחרות]
ותמיד תמכת בי ופירגנת, בכל החלטה שעשיתי.
נהניתי מאוד לעבוד עם יסמין ואיתך בספריית הילדים ובבית הספר שלווה ובמעט התמונות שנשארו לי את מחייכת וקורנת.
בין השאר חלקנו אהבה משותפת לספרי ילדים ולעבודה עם הגיל הצעיר והיה לי הכבוד להחשף ליצירתיות שלך גם בתחום זה.
מעל כל החוכמה, היצירתיות והאמפתיה האינסופית שלך, היית בן-אדם כל כך טוב ואוהב. לכן בראש ובראשונה, איבדתי חברה
שתמיד הסתכלה עלי בגובה העיניים ללא שיפוטיות למרות הבדלי הגיל. זה היה סוד הקסם שלך, כנראה: שילוב של שכל חד ומבריק
ולב רחב. בקיץ האחרון הכרנו יותר מקרוב ועזרת לי מאוד בתקופה קשה שהייתה לי.
פתחת בפני את ביתך המואר ואת לבך החם ועל כך אני אסירת תודה.
בימי שישי הספורים שהיינו יחד בדלפק היעץ, להם ציפיתי בשמחה [הרי ידעתי שזו תהיה משמרת כיפית במיוחד, הזדמנות נהדרת
למלחמת כריות] סיפרת על הטיול שעשית עם נחשון ועם דניאל מסביב לעולם, הפעוט היפה והחכם בו כולם רצו לגעת לוודא שזו לא
בובה, על הרפתקאות רועי באפריקה, על העוצמה והתמיכה של נחשון והילדים בך ולעיתים ספורות על הקשיים שחווית.
על בני משפחתך, שהיו בבת עינך, תמיד דיברת באהבה ובגאווה רבה ואין פלא שעם אמא כמוך [ואבא כמו נחשון] הילדים גדלו להיות
כאלה חזקים, חכמים וטובי לב.
תמי, אני כואבת את לכתך מעבר למה שמילים יכולות לבטא. יהי זכרך ברוך.
רוני רשף
תמי ויסמין
אחד מהספדים שקראנו בלוויה:
תמי יקרה,
קשה לכתוב עלייך בזמן עבר.
את חלק כל כך גדול, וכל כך משמעותי מהספרייה – שזה בלתי נתפס.
בחורה חכמה, שהתהלכה ביננו, תורמת בעשייה שלה כמעט בכל תחום.
מומחית ליעץ משפטים, ליעץ כללי. מובילה את פעילויות הספרייה לילדים.
בעבר אף נטלת חלק משמעותי בגיבוש תכני אתר הספרייה, ורעיונותייך היו כר פורה לעיצובו, ולמסרים שהעביר.
נעימת הליכות מעין כמוך, וכשדיברת כולם הקשיבו. השקט שבקולך, ודברי הטעם שלך, תמיד היו חלק משמעותי בכל מפגש וישיבה.
אהבת את העבודה - זה היה ניכר בכל תחום שנגעת בו.
אהבת את המגע עם הקהל, עם הסטודנטים ועם המרצים.
כשכולנו היינו מקטרים ומתעייפים, את תמיד חשבת שזו עבודה מועדפת ומעניינת.
במיוחד, תמי יקרה, אהבת את הילדים. להם הקדשת את רוב מרצך. יזמת פעילויות מרתקות, שמשכו קהל רב של ילדם והורים.
הבקיאות הגדולה שלך בתחום היתה מעוררת התפעלות, ואין אחד בספרייה שלא התייעץ איתך על ספרי קריאה לילדים קטנים כגדולים.
היית נחבאת אל הכלים, וניסית לא לבלוט – אבל תכונות האופי שלך הפכו אותך למרכזית, בעשייה שלנו בספרייה.
בתמונות שמצאנו בארכיון הספרייה את זורחת ומחייכת בעבודה עם הילדים. כמה סבלנות, אורך רוח ויצירתיות היו בך.
בשנה האחרונה אף זכית בפרס הצטיינות של האוניברסיטה, על העשייה הברוכה שלך בבית הספר שלווה, יחד עם יסמין שותפתך
לדרך. היית כל כך גאה בעשייה, שאפילו הסכמת שנפרסם אותה תחת שמך, כדי לעודד תרומות ספרים לפרויקט.
לאחרונה חשנו שאת מתמודדת עם מצב בריאותי קשה. לא שיתפת, אלא הנדת ראשך כששאלנו לשלומך. ובכל זאת קיוינו שתחזרי
אלינו ותמשיכי ליצור, ליזום ולעבוד במחיצתנו.
תמי יקרה, עצוב לנו מאד על לכתך מאיתנו. השארת אותנו המומים וכואבים. וגם מכבדים ומקבלים.
מקוים שתמצאי שלווה במקומך החדש ועוד יותר מקווים שתהיי מוקפת בספרים שכל כך אהבת.
נתגעגע אלייך
חברייך בספרייה
יהי זכרה ברוך!
ליאורה קרן ז"ל
פרידה מחברה היא תמיד קשה, ובמקרה של ליאורה קשה שבעתיים. ליאורה פעלה בספריה במגוון כה רחב של תחומים שנוכחותה השפיעה עמוקות על אלו שנעזרו בשירותיה ועל רבות מההחלטות והפעילויות של הספריה. ליאורה היתה ממשכימות הקום בספריה, מאלו הפותחים את הספריה ונהנים משעת החסד לפני שדלתות הספריה נפתחות והסטודנטים והסגל מגיעים. ידיעותיה של ליאורה וניסיונה המקצועי העשיר הביאו רבים להתייעץ ולהיעזר בה והאהבה שלה לכל הפנים של עיסוקה כספרנית הניעו אותה באופן קבוע ממשרדה בשירותים הטכניים, שם עסקה בקיטלוג ומיון של פריטים בעברית, לדלפק היעץ שם סייעה בשאלות מחקר פשוטות ומורכבות, בהתמחות בלימודי המקרא, התחום אותו פיתחה בהתמדה ומקצועיות.
ואם באלו לא די היתה ליאורה ממהרת לפגישה על הנושאים במפתח לכתבי עת בעברית, להגיה פרסום של הספריה ולתת עצה בנוגע לכללי הכתיב, וחוזר חלילה. תמיד מנסה להספיק יותר משהיום מכיל, וכאשת משפחה מסורה היתה מתמרנת בין העזרה למשפחה, להורים, לטיפול בנכדים, ולמטלות הרבות שהוטלו עליה בעבודה, כל אלו נעשו באופן מושלם, בחיוך ובאהבה.
בשנה האחרונה בה נאבקת במחלה שמרת עלינו מרחוק, ובחרת להתמודד עם המחלה
פרידה מחברתנו לעבודה, אסתי בריל ז"ל
אסתי בריל עבדה באוניברסיטת חיפה החל מ-25 באוקטובר 1966 עד ל- 30 בספטמבר 2009, סך הכל כ-43 שנה. אנו יודעים, כי הייתה העובדת הוותיקה ביותר באוניברסיטה.
אסתי החלה את עבודתה במזכירות ההרשמה של האוניברסיטה ובארכיון האוניברסיטה (האוניברסיטה שכנה אז ברחוב הביכורים בחיפה, מקום בו שוכן כיום המרחב החינוכי תיכון עירוני ה').
לאחר מכן, עם מעבר האוניברסיטה למתחם הנוכחי, עבדה כמזכירה במחלקה להשתלמויות מורים של בית הספר לחינוך (אז, בבניין הרב תכליתי - בזמנו הבניין היחיד באוניברסיטה), לאחר מכן כמזכירת החוג לחינוך (אז, במגדל אשכול) ,כמזכירה בספריה (בבניין הראשי) ולבסוף, מנהלת חשבונות וספרנית בספריה.
במהלך עבודתה, הייתה אסתי עדה לצמיחתה ולהתפתחותה של האוניברסיטה בכלל ולצמיחתה של הספריה בפרט. היא ראתה כיצד נבנים בניינים, צומחים חוגים ותוכניות לימוד חדשות, והכירה עובדים רבים.
לאסתי התארים האקדמיים הבאים:
•1. תואר ראשון מטעם אוניברסיטת חיפה בתולדות האמנות ובלימודים רב תחומיים.
•2. תואר מטעם מכללת רמת גן בהנהלת חשבונות סוג 1 ו-2.
•3. תעודת ספרן מוסמך מטעם אוניברסיטת חיפה.
אסתי נישאה ( 26 בדצמבר 1966) וילדה את שני ילדיה (1969, 1972) במשך שנות עבודתה.
כאמור, החלה אסתי את עבודתה באוניברסיטת חיפה בגיל שמונה עשרה.
היא התקבלה לעבודה באוניברסיטה לאחר שהופנתה בשנת 1966 על ידי לשכת התעסוקה לבניין האוניברסיטה ששכן אז, כאמור, ברחוב הביכורים בחיפה.
באותה תקופה היו עובדי האוניברסיטה עובדי עיריית חיפה. האוניברסיטה כללה אז כ-20 עובדים וכל חוגי הלימוד קובצו יחדיו במזכירות ההרשמה שם עבדה אסתי. נשיא האוניברסיטה דאז היה אליעזר רפאלי.
בנוסף לעבודתה במזכירות ההרשמה עבדה אסתי אז גם בארכיון האוניברסיטה שהיה מסופח למזכירות ההרשמה (עבדה משרה מלאה).
בשנות השבעים, עם העתקת מבנה האוניברסיטה למקומו כיום, עבדה אסתי ,כאמור, כמזכירה במחלקה להשתלמויות מורים של בית הספר לחינוך. במסגרת עבודתה זו זכתה לפגוש מורים, מנהלים ומפקחים של משרד החינוך שהגיעו להשתלם במסגרת עבודתם.
לאחר מכן, שימשה אסתי כמזכירת החוג לחינוך, שהיה בזמנו החוג הגדול ביותר באוניברסיטה וכלל שבעה מסלולים. היא ריכזה את החוג כולו, על כל מסלוליו, תחת הנהגתו של ראש החוג דאז, פרופסור אדיר כהן.
בשנות ה-80 חלתה אסתי והוחלט בוועדה רפואית כי עליה לעבוד רק חצי משרה.
מאחר ותפקידה הקודם, כמזכירת החוג לחינוך הצריך עבודה במשרה מלאה, פנה אגף כוח אדם למנהל הספריה דאז, פרופסור שמואל סבר. אסתי החלה לעבוד במזכירות הספריה לצד מזכירה נוספת ולצידה של ד"ר אתי הרמן, אז מנהלנית הספריה.
בתקופה זו החלה אסתי את לימודיה לתואר ראשון בחוגים: תולדות האמנות ולימודים רב תחומיים. את התואר סיימה בהצטיינות, בציון 93! כמו כן, למדה חטיבה מורחבת בלימודי ספרנות ואט אט גילתה את עולם הספרנות והמידענות ונמשכה לתחום זה. בנוסף, השתלמה במגוון השתלמויות שונות בנושאי עבודתה: קורס ללימוד ניסוח מכתבים מסחריים בשפה האנגלית, קורסים ביישומיי מחשב ועוד.
לאחר תפקידה כמזכירה בספריה, עברה אסתי בשנת 1998 לתפקיד של פקידת רכישה בשירותים הטכניים ועסקה בתחום הנהלת חשבונות תחת שרביטן של רחל וייצמן, ראש ענף שירותים טכניים וצילה הראל, ראש תחום לועזי, פיתוח אוסף, מתנות וחילופין.
בשנת 2001 סיימה אסתי את לימודיה בתוכנית לספרנות ומידענות באוניברסיטת חיפה בציון 94! בשנת 2003 למדה אסתי הנהלת חשבונות סוג 2 והנהלת חשבונות ממוחשבת בשלוחת מכללת רמת-גן בחיפה.בשנת 2004 פרסמה אסתי שלושה מאמרים בתחום הספרנות. מיולי 2005 שימשה כספרנית במחלקת השירותים הטכניים בספריה.
במהלך שנותיה הרבות של אסתי באוניברסיטה, היא יצרה קשרים מצוינים עם אנשי האוניברסיטה, קשרים שתרמו רבות למחלקה ולספריה כולה.
אסתי נהנתה מכל שנות עבודתה וראתה באוניברסיטה בית שני ומסלול התפתחות וקידום אישי. היא מימשה את עצמה ומאווייה בלימודים, ושמחה ,בכל הזדמנות, ללמוד דברים חדשים.
פרישתה של אסתי לפנסיה הייתה קשה עבורה ולכן ביקשה להתנדב בספריה במחלקת השירותים הטכניים.
היא המשיכה לפקוד את המחלקה, מידי יום, השכם בבוקר, בשעה שש וחצי, שמחה ומאושרת.בזמן האחרון, לאור הידרדרות קשה במחלתה, נבצר מאסתי להגיע לעבודה.
ב-21.1.2010, הלכה אסתי לעולמה לאחר מאבק ממושך במחלתה.
יהא זכרה ברוך
הספד לחברתנו לעבודה, אסתי בריל ז"ל 21.1.2010
אסתי,
בצער רב וביגון עמוק קיבלנו הבוקר, חברייך לעבודה, את הבשורה על מותך.
קשה ובלתי אפשרי לחשוב על פרידה ממך.
רק אתמול חגגנו איתך את מסיבת הפרישה שהוכנה לכבודך.
היית מאושרת, גאה ביחד עם כל המשפחה הגדולה, משפחת האוניברסיטה ומשפחתך האישית. שיתפת אותנו ברגשותייך, סיפרת לנו עד כמה נהנית לעבוד באוניברסיטה בכלל ובפרט בספריה, שאותה כל כך אהבת ואהבה אותך בחזרה.
אסתי,
מעטים יודעים, שהיית העובדת הוותיקה ביותר באוניברסיטה.
התחלת את עבודתך בשנת 1966 ושימשת במספר תפקידים עד לפרישתך לפנסיה בשנת 2009. עבדת בימים, בהם האוניברסיטה שכנה ברחוב הביכורים בחיפה, במבנה שלימים הפך לתיכון עירוני ה'.
ממזכירת ההרשמה של האוניברסיטה, דרך עבודתך כמזכירה במחלקה להשתלמויות מורים בחוג לחינוך, כמזכירת החוג לחינוך, כמזכירת הספריה ולבסוף כמנהלת חשבונות וספרנית בספריה.
היית עדה לצמיחתה ולהתפתחותה של האוניברסיטה בכלל ולצמיחתה של הספריה בפרט.
לא בחלת בעבודה קשה בשילוב עם לימודים גבוהים וסיימת את לימודייך, תמיד בהצטיינות:
תואר ראשון בלימודי אומנות ולימודים רב תחומיים, תעודת ספרן מוסמך, עשרות קורסים והשתלמויות במגוון תפקידיך השונים באוניברסיטה וכתיבת מאמרים.
מדי יום הגעת לאוניברסיטה השכם בבוקר, לפני כולם, עם חיוך על הפנים, ישובה בפתחו של חדר השירותים הטכניים, מחייכת לכל הנכנסים.
היית דוגמא ומופת לאישה לוחמת, שנלחמה שלושים שנה בגבורה במחלה ארורה.
לימדת אותנו מהי מלחמה אמיתית, מלחמה של גיבורים.
גם כשהרגשת לא טוב והגוף כאב, היית מאושרת והחיוך לא נעלם ממך.
קיבלת את כולם בסבר פנים יפות, בסבלנות שאפיינה אותך, דאגת תמיד לכולנו שלא ייחסר שום דבר, צחקת איתנו והיית אופטימית ללא תקנה.
היית גאה במשפחתך: בבעלך ישראל, שתמיד היה לצדך ותמך בך, בילדייך יריב ולימור, בנכדייך ואחיותייך. אהבת אותם אהבת אמת, ועינייך קרנו מאושר כשדיברת עליהם.
אסתר, אסתי, אסתי'לה, אסתוש, כל כך הרבה שמות חיבה היו לך במחלקה האחרונה במסע חייך, מחלקת השירותיים הטכניים בספריה, המחלקה שכה אהבת והיית בה המאושרת בעולם, אליה המשכת להגיע מידי יום לאחר פרישתך, להתנדב.
והיום, היום אותה מחלקה, מחלקת השירותים הטכניים בספריה, מצדיעה לך על פועלך:
על היותך אישה נלחמת שלא וויתרה, ועל עבודתך המסורה בנאמנות שאין כדוגמתה.
אסתי יקרה,
בשבוע האחרון כשמצבך החמיר, השמיים התקדרו ואנו התקדרנו בשל מצבך.
השמיים בכו ואנו בכינו ובוכים ונמשיך לבכות על לכתך.
נוחי על משכבך בשלום
חברייך לעבודה
הספריה- אוניברסיטת חיפה
כתב והקריא: ערן גולדנברג
נפרדים בעצב מסולימאן אבו-פארס ז"ל
כולנו הכרנו את סולימאן, השומר החייכן בכניסה לספרייה.
מעולם לא היינו עוברים על פניו בלי להחליף מילה, שלום או ברכה...
הוא היה אופטימיסט – מסוג האנשים שנעים לראות בכל יום מחדש.
נעים הליכות גם לסטודנטים. היה מחליף איתם בדיחה, הלצה וחיוך תוך שהוא מוודא שהם יכולים לצאת מהספרייה בלי שלקחו ב"טעות" משהו איתם.
הספרנים שהיו עושים איתו משמרת ביום שישי נוהגים לספר על החומוס והפיתות שהיה מביא להם לארוחת הבוקר, ככה סתם שהמשמרת שלהם תעבור ביתר קלות.
סולימאן שיתף פעולה עם כל מה שהתבקש ממנו, בשמחה, ברוח התנדבות – אם זה לקחת חלק בכיבוד הנכנסים והיוצאים בתחילת שנת הלימודים, אם זה בחלוקת אזני המן בפורים אם זה בצילום סרטון
הדרכה או אם זה לקבל קבוצה המגיעה לסיור, עד שמגיע המדריך/ה.
אכן אבידה גדולה של מי שהיה בשבילנו קצת כמו אבא של הספרייה.
אנו שולחים מכאן תנחומינו למשפחתו היקרה של סולימאן ובמיוחד
לחסן בנו – עובד אגף משק ומבנים.
יהי זכרו ברוך
צוות הספרייה
אנו מצרפים דברים לזכרו שכתבו הסטודנטים בפייסבוק הספרייה
יאיר דה מרקס ז"ל
המפגש עם יאיר בעבודה , האיר לי בתקופה האחרונה היכן גלום סוד הכוח האמיתי של הרוח האנושית.
יהודית ירקוני (עמיתה בעבודה 13 שנה)
ישנם גיבורי מלחמה וישנם גיבורים במלחמת החיים. יאיר היה גיבור כזה. הוא העשיר את חיינו כמופת אישי.
את היכולת שלו להמשיך כרגיל במסלול החיים שעליהם חלם, ובחר לחיות אותם כאילו לא פגע בו הברק הקטלני, הוא שאב מתוך מי שהוא היה באמת: כמי ששום דבר לא יעמוד בדרכו להמשיך לחיות את החיים שהיה חי, אפילו לא המחלה הארורה, עד הסוף.
עד אותו רגע כשלא הצליח יותר להתעלם מהכאבים הבלתי נסבלים. ואז, רק אז, הרים ידיים כן, הוא היה גיבור.
חותם זכרו ישאר בלבי כמופת לכוחה של הרוח האנושית הנפלאה שרבים לא זכו בה.
משפחת הספריה היקרה. חומי רקם ראש מנהל הספרייה
את יאיר הכרתי רק ב- 2000, עת הגעתי לספרייה. יאיר היה כבר ותיק בספרייה
13.12.1993 התקבל למדור שמורים בהנהלתה של יונינה רובינוב כממלא מקום ספרנית שיצאה לחופשת לידה, לימור דוד.
21.6.1995 עבר לאגף כתבי עת, בהנהלתה של פנינה ארז, כממלא מקום לדליה דולב, שעברה לטכניון והיום מנהלת את ספריית הטכניון.
מאי 1996, סיים לימודי ספרנות. בשנה זו, לאחר מילוי מקום של שנה באגף כתבי עת, קבל קביעות באוניברסיטה ובאגף כתבי עת, לאחר שהתגלה (על פי מכתבי ההמלצה) " כתוספת מעולה לצוות העובדים באגף, התאקלם מבחינה מקצועית ומבחינת ההשתלבות בצוות.
הוא ספרן מעודכן ביותר בכל החידושים בעולם הספרנות, ואנו מקווים לנצל את כישוריו עם הפיתוח הקרוב של כתבי העת האלקטרוניים והתפנית שהם יעוררו במקצוע ובמחקר."
11.2.2002 סיים בבית הספר לספרנות, ארכיונאות ומידע באוניברסיטת ירושלים תואר מוסמך למדע הספרנות MLS
אוקטובר 2002 – 2012 יו"ר תת הוועדה הארצית לכתבי עת
1.4.2006 – 10.2.2013 ראש תחום כתבי עת
כתב מאמרים, יצג אותנו בכנסים וימי עיון בארץ ובעולם, ניהל מו"מ ביד רמה ובמקצועיות מיוחדת עם ספקי כתבי עת ומאגרים, עבור הספרייה ועבור מלמ"ד. שמו ומקצועיותו יצאו מעבר לספריה בארץ ובעולם.
כבר מתחילת דרכו התגלה כדמות מיוחדת במינה, ולאורך כל השנים בלט בתכונותיו וכישוריו הגלויים לעין והמוצנעים אך מורגשים בשטח, מקצוען ברמה, מנהל מצטיין, חבר טוב, נעים הליכות ורגיש, ודמות לחיקוי מבחינת התנהלותו לאורך כל הדרך.
בשלוש השנים האחרונות נלחם במחלה, אולם אנו בספריה כמעט ולא הרגשנו זאת, המשיך לעבוד ולנהל את המחלקה בשלמות. עבד עד הימים האחרונים, באומץ לב ובגבורה. זוכרים אותו באהבה, חומי
דברי פרידה מעובדיו בתחום כתבי-עת.
גלי יקרה, נועם, ליאור ואייל,
אתמול ישבנו במחלקה, כמו משפחה.
נזכרנו בתלתלים, בחולצה המשובצת והג'ינס שיאיר היה מגיע איתם לכבוד אירועים חגיגיים. השיחות המקסימות שלו בטלפון עם הילדים כשהיו חוזרים מבית הספר, הדאגה כשהאוטובוס היה מאחר והשאלה אם אכלו או לא אכלו מול הטלויזיה.
אנחנו, מחלקת כתבי-עת הרגשנו כמו משפחה שנייה. יאיר תמיד היה סובלני לבעיותינו האישיות; תמיד ראה את הקשיים והבין שלכולנו יש משפחות, ילדים והורים שצריך לדאוג להם.
הדלת בחדרו של יאיר תמיד היתה פתוחה, רק לעיתים נדירות ראה צורך לסגור אותה. כולנו פנינו אליו בכל שאלה, אפילו השטותית ביותר ותמיד קיבלנו הכוונה ותשובה רצינית וחכמה, כזאת שמיד תהינו איך לא חשבנו עליה בעצמנו.
יאיר היה יוצא מחדרו ומשתלב בשיחות המחלקתיות: על בתי ספר, טיולים חתונות, גידול ילדים, פוליטיקה וכל נושא שדיברנו עליו.
לאחרונה התחלנו לדאוג ליאיר. דאגנו איתו, שמחנו איתו כשהוא שמח וכאבנו כשהוא כאב;
ביום ראשון, כשנודע לנו שיאיר איננו, בכינו. יאיר תמיד יהיה בליבנו.
נטלי, שרון, חוה, ג'ולין, עאמר, מנהל, נטע, אביגיל ויהודית
הספד בלוויה
שקט ועצב גדול ירדו על הספרייה אתמול עם היוודע הבשורה הקשה.
בצער רב ובכאב עמוק אנו נפרדים היום מחבר יקר לנו מאד – יאיר. יאיר היה נכס מקצועי ואישי בספרייה. החל עבודתו לפני יותר מ-20 שנה ואט אט פילס מקומו להיות ממוביליה.
יאיר היה ספרן מקצועי בכל רמ"ח איבריו, ידע להבחין בין עיקר ותפל, שמר על מדיניות הספרייה המסורתית והיה תמיד עם הפנים לשירותים וקהלים חדשים.
יאיר הוביל את הספריה לחדשנות בדמות כתבי העת האלקטרוניים ומאגרי המידע המקוונים.
המקצועיות שלו באה לידי ביטוי בהתנהלותו מול ספקי המידע, מול וועדות ופורומים בינספרייתיים וגם כלפי עמיתיו לעבודה.
בהיותו איש מקצוע ומומחה בתחומו, תמיד ידע לתת משוב ואף ביקורת שתמיד הייתה בונה ומאתגרת. יאיר ידע לנווט בצורה חכמה ואחראית את נושא הרכישות והתקציב (ולפעמים התגלה כאלכימאי אמיתי..).
תמיד אפשר היה לסמוך עליו שיאמר את דעתו הכנה, האמיתית ותמיד בנועם הליכות באופן רגוע ומכובד.
בהיותו גבר גבה קומה, אירופאי ואף נמנה על המין החזק, וכמובן גבר נאה לכל הדעות, הוא תמיד בלט בנוף הספרייה. נוכחותו בלטה לא רק בדברים שאמר, אלא, בקולו העמוק והבוטח, בעל המבטא הזר ואופן דיבורו השקול והמכבד.
בשנים האחרונות הרגשנו את הסבל העמוק שיאיר חווה, הוא התמודד עם המחלה בצורה המעוררת כבוד, כפי שנהג בכל דבר ועניין בחייו. הוא היה ונשאר בעיננו גיבור אמיתי ודוגמא להתמודדות וגדלות נפש.
העובדה שיאיר התעקש להמשיך ולעבוד עד הימים האחרונים מעידה על אופיו המיוחד , על מחויבותו לספריה ועל העובדה שהוא היה "חפץ חיים" בכל מאודו.
יאיר משאיר בספרייה חלל גדול מאד שקשה יהיה למלאו הן ברמת האישיות המיוחדת והן בשל התפקידים הרבים אותם נשא. אנו חווים אובדן עמוק וצער גדול מאד על לכתו מאיתנו.
אנו רוצים לבטא למשפחה הנהדרת של יאיר - לגלי, לילדיו, לאחיו ולכל המשפחה, הרבה סימפטיה והערכה על ההתמודדות, ולחבק אתכם בניחומים על האובדן הגדול...
שלא תדעו יותר צער. באהבה - מכל משפחת הספרייה.
ד"ר מאיר בוכסווילר ז"ל
בצער רב קבלנו את ההודעה על מותו של ד"ר מאיר בוכסווילר ז"ל.
מאיר היה ידיד יקר של הספריה, ואהבתו לספרים ותרומתו הגדולה לספריה היתה בעלת משמעות רבה עבורנו, ולא תשכח.
בשנת 2003 תרמה משפחת בוכסווילר אוסף פרסומים עצום ויחודי על הרעיון הקיבוצי והסוציאליסטי, המונה כ- 12,000 ספרים, חוברות ומסמכים. בנוסף לתרומת הספרים הייחודית מגיעה המשפחה לביקור בספריה מידי שנה ותורמת מלגת השתלמות לספרן בספריה בחו"ל. רק לפני חודשים ספורים שמחנו מאוד לארח בספריה את ד"ר בוכסווילר ז"ל ואת אשתו חסידה, ילדיו ונכדיו.
לזכרו אנו מביאים להלן את הרצאתו של ד"ר מרקוס זילבר על חשיבות התרומה של איש יקר זה:
"על מה לדבר בטקס לכבוד משפחת בוכסווילר? איך להודות לדר' מאיר בוכסווילר על מפעל המכון הביבליוגרפי שמאפשר לחוקרים רבים ואני ביניהם, למומחים ולסטודנטים, לערוך את מחקרינו? כיצד להמחיש ולהדגים את חשיבותו של אוסף זה לעשייה המחקרית הזו? מה בעצם ייחודו של אוסף ובמה הוא שונה מספריה אקדמית, למרות שהוא למעשה חלק ממנה?
תסלחו לי שאקח דוגמה מעצמי. קל לי יותר לדבר מנקודת מבטי, אך במובנים רבים היא מייצגת את העניין הכללי. אני דוגמה לחוקרים המתעניינים בנושאים שאוספו של דר' מאיר בוכסווילר מטפל בהם. אני היסטוריון של מזרח אירופה, מתעניין בשאלת המיעוטים בה ובשאלות של רדיקליזציה, לאומיות וסוציאליזם. נושאים מובהקים באוסף זה. לי ולחוקרים אחרים כמוני בשדה המחקר שלי האוסף מאפשר נגישות לחומרים שלא הייתי יכול לגשת אליהם בכוחות עצמי.
אוסף כזה מאפשר לי להתקדם במשימתי. כך למשל במחקר והוראה על תהליכי סקולריזציה של ציבור יהודי מזרח אירופי במפנה המאות ה-19 וה-20 אני נעזר בפריטים רבים באוסף. הייתי יכול להרצות הרצאה מלומדת סביב סוגיה זאת, הרצאה שמצד אחד מחדשת תובנות בהיבט כזה או אחר של סקולריזציה, ובמקביל להראות שמקורות רבים האצורים באוסף בוכסויילר מעודדים ומאפשרים לערוך מחקר כזה. אך למרות שהרצאה מלומדת וחדשנית של חוקר אקדמיה מקובלת במסגרות כאלה, היא לא תקלע למטרת הרצאתי - לשתף אתכם ב"מאחורי הקלעים" של השימוש באוסף הממחיש במלוא עוצמתו את משמעות האוסף.
כדי להמחיש את דברי אזכיר רק ספר אחד מתוך האוסף, ספר אחד שנפל לידי כמעט באקראי בעודי מחפש ספר אחר. "די סאציאליסטישע ליטעראטור אפ יידיש אינ 1875-1897", מאת שמואל אגורסקי. ספר זה שסוקר אתוסים פרולטאריים וסוציאליסטים ביידיש בוחן ביטויים של חילון בקרב יהודי מזרח אירופה. המחבר שמואל אגורסקי, מגלם בעצמו את התהליך הזה. בן של משפחה שומרת מצוות בתחום המושב היהודי ברוסיה הצארית במחצית השנייה של המאה ה-19 התפקר, אימץ סוציאליזם רדיקאלי ואורחות חיים של בוהמיין, היגר לאנגליה ומאוחר יותר לארה"ב. כאשר פרצה המהפכה הבולשביקית חזר לרוסיה, בה האמין כי יגשים את הסוציאליזם. בעודו פעיל בסקציה היהודית של המפלגה הקומוניסטית כתב את הספר שיצא לאור במינסק ב-1935. אגורסקי היה בשר מבשרו של המנגנון הסובייטי וזה הוקיע אותו. בשנות הארבעים אבדו עקבותיו לאחר שהוגלה על ידי הטרור הסטליניסטי מזרחה, לסיביר לגולגים הסובייטים.
הייתי יכול לספר במקביל את סיפורו של העותק של הספר שנמצא באוסף. לעותק שברשותנו יש היסטוריה משלו. ממינסק, מקום ההוצאה לאור התגלגל העותק מערבה לכיוון הפוך לזה של מחברו, אל ספרייה יהודית בקובנה, ספריית מאפו הידועה, שחותם סגול מוטבע עליו. עותק זה עם אחרים באוסף הקובנאי נבזז על ידי הנאצים, שתבעו חותם שחור של נשר הנאצי מטיל אימה, שמתנוסס על חותם הסגול. העותק התגלה לאחר תום מלחמת העולם השנייה במחסן במערבה של גרמניה. משם עבר לירושלים עם חותמת EX LIBRIS בה גם מגן דוד תכלת, עד שמצא את מקומו באוסף בוכסויילר. במי נתמקד? בכותב הפריט או בספר עצמו? הנה הראיתי כי לכל אחד מהלך חיים משלו, כל אחד מהם הוא עולם ומלואו ועם זאת עצם העובדה שאנו מדברים על אדם או פריט יחיד ממחיש כי לעולם איננו יכולים להבין פריט אחד אלא כחלק מאוסף רחב יותר וקהילה רחבה יותר. עולמות שתוך שהם הולכים ומתרחבים, גם הולכים ונהיים מורכבים יותר ויותר.
אך בכך לא תם העניין. כמו במקרים אחרים של חיפושים, גם כאן תהליך רפרוף ועיון באוסף מניב התקלות בפריטים חדשים התופסים את העין, שובים את הלב ומגרים את המחשבה, ומניבים בתורם חיפושים נוספים בספרים נוספים בהם נמצא עוד מסמך בעניין הספציפי בו אני מתעניין. באמצעות הקריאה בהם אני מגיע לנושאים אחרים, שיובילו אותי שוב בתורם לנושא חדש שירתק אותי לא פחות מהנושא הקודם ויסללו את דרכי לפריטים אחרים באוסף שאוצרים עולמות מלאים בלתי מפוענחים שמאפשרים מחקר כזה וגלגולים כאלה.
אבל ייחודו של אוסף הוא בזה שהוא מתוחם סביב נושאים נרחבים רלבנטיים והינו בעל הגיון פנימי משלו. כפי שאמרנו כל פריט מגלם עולם ומלואו אך איננו שלמות, שכן הוא מתכתב עם פריטים אחרים באופן ישיר או עקיף. אין זה אומר שהתיחום הרמטי. נהפוך הוא, הוא מתפתח לכיוונים שונים. זה יוצא מהאדם האוסף, שמכתיב כיוונים על פי אופקיו האינטלקטואלים והנושאים שהוא מוצא בהם עניין, ואינו קופא על שמריו. האדם האוסף מרחיב את אופקיו ובכך גם את האוסף. במקביל, כאשר חוקר ניגש אל האוסף מתוך העניין שלו ונוטל פריטים ממנו הוא כורך ביניהם באופנים חדשים ומעניק משמעות חדשה להם ובאמצעותם לאוסף כולו ולתרומתו של האוסף במרחבי המדפים. לכן האוסף, שהוא לכאורה אינוונטר דומם השוכן על המדפים, 12000 פריטים מקוטלגים אחד-אחד, מגלם בתוכו בפועל את רוחם של מחברי הספרים ואוספיהם כמו גם את קוראיהם לדורותיהם, וככזה מגלם פוטנציאל אין-סופי של ידע, פרשנות מחודשת, חשיבה ויצירה.
ככל הנראה קשה לדבר על אוספי ספרים אדירי ממדים מבלי לגלוש להגיגים רגשניים. זה קרה אפילו לפילוסוף וולטר בנימין, שבמאמרו המפורסם "פורק את ספרייתי" ניסה לפענח את מהותו ומניעיו של אספני ספרים. במסתו הרגישה בנימין מספר כיצד הוא פירק את הארגזים שהכילו את ספרייתו, ומספר על העלאתם למדפים. חפצים דוממים כביכול שמעלים זיכרונות על מפגש האוסף, האיש, עם פריטי האוסף - ספריו. זהו טקסט קלאסי על אספנות ספרים מנקודת מבטו של האינטלקטואל, הכולל ההודאה הכואבת, מניסיונו האישי של בנימין, כי "אי-קריאת [כל] הספרים היא אחד ממאפייניו של אספן הספרים". שכן כוחו של אוסף איננו בקריאה מדוקדקת או חטופה של כל פריטיו על כל חלקיו. חשיבותו בגירוי האינטלקטואלי שמציב, לדיאלוג שמעורר ולשיח שיוצר. הפריטים אינם אלא הזמנה לקריאה, להרהור ולמחשבה שנערכה על ידי האדם שמאחורי הרכבת האוסף, הזמנה ליטול חלק בקהילת שיח רבת משתתפים.
האדם האוסף נמצא בצומת דרכים חשובה בין הטקסטים שאסף, המגלמים את רוחם ורעיונותיהם של בני התקופה, ובין אלו שעתידים לקרוא ולהיבנות ממנו, לעתים בזמן ובמקום אחרים לחלוטין. ככזה איכותו ועוצמתו של האוסף תלויה במי שמאתר את הפריטים בקרב אלה שיצרו ואלה שהפיצו אותם. האוסף יוצר קהילת שיח מדומיינת מעבר לזמן ולמקום, שמורכבת ממחברי הספרים, (שהם כשלעצמם מגלמים שיח בן הזמן המתכתב עם הכותבים האחרים ועם קהיליות קוראיהם הפוטנציאליים, להם לעתים ניסו להתוות דרך ואף להציג ביקורות נוקבות); קהיליית השיח המדומיינת מורכבת גם מאנשי מערכות ההפצה של הפריטים, אנשי שימור הספרים, קיטלוגם וטיפולם היום-יומי (שגם אם חלקם ביצירת הקורפוס נתפס כמובן מאליו, הוא חשוב לא פחות - ותרומתו באפשרו את הגישה לעולמות אלו לא תסולא בפז). קהילייה זאת מורכבות לבסוף מאיתנו, מאותם ה"צרכנים" של האוסף, קוראים מן השורה ומומחים בתחומם, המקיימים התכתבות מעבר לזמן ולמקום עם תקופה שעברה, ומבקשים אף הם להפיץ את פירות חקירתם בקרב בני קהיליותיהם, פירות שפניהן מכוונות מדרך הטבע אל העתיד."
יהי זכרו ברוך!
Boris Suris אבא של ד"ר טטיאנה דרובצקוי מהספרייה שלנו
לאחרונה עלה באתר "יד-ושם" פרוייקט הנצחה של ה-The International Institute for Holocaust Research ובו מידע על חיילים יהודיים שלחמו בצבא האדום בזמן מלחמת העולם השנייה. אחד מאותם חיילים היה Boris Suris אבא של ד"ר טטיאנה דרובצקוי מהספרייה שלנו.
אתר ההנצחה
בוריס נולד בשנת 1923 באודסה וגדל להיות ילד מוכשר מאוד, בצעירותו למד אמנות ובהמשך החל ללמוד אדריכלות.
בשנת 1941 התגייס לצבא האדום, מאחר והיה בעל שליטה טובה מאוד בשפות כולל גרמנית וצרפתית נשלח לבית ספר למתרגמים צבאיים. לאחר שסיים את הקורס, בחודש מאי 1942 נשלח בוריס לחזית ובספטמבר של אותה השנה החל לתרגם למפקדה של חטיבת חי"ר בחזית דון ליד סטלינגרד. במאי 1943 הוא נפצע באורח קשה. לאחר לאחר ארבעה חודשים בבית חולים, בקש לחזור לחזית. עם חזרתו, החל מדצמבר 1943 ועד ינואר 1944 המשיך בוריס במשימות התרגום והתמנה לראש יחידת מודיעין שנשלחה למשימות בשטח האויב. בינואר 1945, היה בין החיילים הראשונים ששחררו את מחנה הריכוז אושוויץ.
לאחר שהשתחרר בשנת 1946, החל בוריס ללמוד באקדמיה לתולדות האמנות בסנט-פטרסבורג, הוא המשיך במחקר באוניברסיטה ובין מחקריו גם ספר שהיה נדיר לתקופתו על האומן תנחום קפלן Tanhum (Anatolii) Kaplan. בוריס נפטר בשנת 1991 בלינינגרד.
לאחר מותו נמצא יומן שכתב בזמן המלחמה, הנמצא כעת בספרייה שלנו, לאחר עריכה ופרשנות של טטיאנה ביתו. PG3488.U7Z45 2010
Boris Suris, Frontovoi dnevnik: dnevnik, rasskazy (Frontline journal: Journal, Stories), Moscow, 2010
תודה לד"ר טטיאנה דרובצקוי, ענף שירותים טכניים.
ליאורה קרן ז"ל
פרידה מחברה היא תמיד קשה, ובמקרה של ליאורה קשה שבעתיים. ליאורה פעלה בספריה במגוון כה רחב של תחומים שנוכחותה השפיעה עמוקות על אלו שנעזרו בשירותיה ועל רבות מההחלטות והפעילויות של הספריה. ליאורה היתה ממשכימות הקום בספריה, מאלו הפותחים את הספריה ונהנים משעת החסד לפני שדלתות הספריה נפתחות והסטודנטים והסגל מגיעים. ידיעותיה של ליאורה וניסיונה המקצועי העשיר הביאו רבים להתייעץ ולהיעזר בה והאהבה שלה לכל הפנים של עיסוקה כספרנית הניעו אותה באופן קבוע ממשרדה בשירותים הטכניים, שם עסקה בקיטלוג ומיון של פריטים בעברית, לדלפק היעץ שם סייעה בשאלות מחקר פשוטות ומורכבות, בהתמחות בלימודי המקרא, התחום אותו פיתחה בהתמדה ומקצועיות.
ואם באלו לא די היתה ליאורה ממהרת לפגישה על הנושאים במפתח לכתבי עת בעברית, להגיה פרסום של הספריה ולתת עצה בנוגע לכללי הכתיב, וחוזר חלילה. תמיד מנסה להספיק יותר משהיום מכיל, וכאשת משפחה מסורה היתה מתמרנת בין העזרה למשפחה, להורים, לטיפול בנכדים, ולמטלות הרבות שהוטלו עליה בעבודה, כל אלו נעשו באופן מושלם, בחיוך ובאהבה.
בשנה האחרונה בה נאבקת במחלה שמרת עלינו מרחוק, ובחרת להתמודד עם המחלה
פרידה מחברתנו לעבודה, אסתי בריל ז"ל
לרגל פרישתה לגמלאות של אסתי בריל ז"ל, ממחלקת השירותים הטכניים בספריה, ובמסגרת החגיגות שנערכו לכבודה, החלטתי להפתיע את אסתי במחווה צנועה, כתבה לבלוג הספריה, אשר מתארת את עבודתה באוניברסיטה, אותה החלה בגיל שמונה עשרה. קיוויתי שאסתי תזכה לקרוא סקירה זו בבלוג, אשר מתבססת על ראיונות שערכתי עימה, אולם אסתי לא זכתה לכך. במהלך העבודה על סקירה זו נפטרה אסתי לאחר מאבק ממושך במחלתה. תודתי לחומי רקם ולנעמי אלטמן על הסיוע בהכנת כתבה זו.(ערן גולדנברג)
אסתי בריל עבדה באוניברסיטת חיפה החל מ-25 באוקטובר 1966 עד ל- 30 בספטמבר 2009, סך הכל כ-43 שנה. אנו יודעים, כי הייתה העובדת הוותיקה ביותר באוניברסיטה.
אסתי החלה את עבודתה במזכירות ההרשמה של האוניברסיטה ובארכיון האוניברסיטה (האוניברסיטה שכנה אז ברחוב הביכורים בחיפה, מקום בו שוכן כיום המרחב החינוכי תיכון עירוני ה').
לאחר מכן, עם מעבר האוניברסיטה למתחם הנוכחי, עבדה כמזכירה במחלקה להשתלמויות מורים של בית הספר לחינוך (אז, בבניין הרב תכליתי - בזמנו הבניין היחיד באוניברסיטה), לאחר מכן כמזכירת החוג לחינוך (אז, במגדל אשכול) ,כמזכירה בספריה (בבניין הראשי) ולבסוף, מנהלת חשבונות וספרנית בספריה.
במהלך עבודתה, הייתה אסתי עדה לצמיחתה ולהתפתחותה של האוניברסיטה בכלל ולצמיחתה של הספריה בפרט. היא ראתה כיצד נבנים בניינים, צומחים חוגים ותוכניות לימוד חדשות, והכירה עובדים רבים.
לאסתי התארים האקדמיים הבאים:
•1. תואר ראשון מטעם אוניברסיטת חיפה בתולדות האמנות ובלימודים רב תחומיים.
•2. תואר מטעם מכללת רמת גן בהנהלת חשבונות סוג 1 ו-2.
•3. תעודת ספרן מוסמך מטעם אוניברסיטת חיפה.
אסתי נישאה ( 26 בדצמבר 1966) וילדה את שני ילדיה (1969, 1972) במשך שנות עבודתה.
כאמור, החלה אסתי את עבודתה באוניברסיטת חיפה בגיל שמונה עשרה.
היא התקבלה לעבודה באוניברסיטה לאחר שהופנתה בשנת 1966 על ידי לשכת התעסוקה לבניין האוניברסיטה ששכן אז, כאמור, ברחוב הביכורים בחיפה.
באותה תקופה היו עובדי האוניברסיטה עובדי עיריית חיפה. האוניברסיטה כללה אז כ-20 עובדים וכל חוגי הלימוד קובצו יחדיו במזכירות ההרשמה שם עבדה אסתי. נשיא האוניברסיטה דאז היה אליעזר רפאלי.
בנוסף לעבודתה במזכירות ההרשמה עבדה אסתי אז גם בארכיון האוניברסיטה שהיה מסופח למזכירות ההרשמה (עבדה משרה מלאה).
בשנות השבעים, עם העתקת מבנה האוניברסיטה למקומו כיום, עבדה אסתי ,כאמור, כמזכירה במחלקה להשתלמויות מורים של בית הספר לחינוך. במסגרת עבודתה זו זכתה לפגוש מורים, מנהלים ומפקחים של משרד החינוך שהגיעו להשתלם במסגרת עבודתם.
לאחר מכן, שימשה אסתי כמזכירת החוג לחינוך, שהיה בזמנו החוג הגדול ביותר באוניברסיטה וכלל שבעה מסלולים. היא ריכזה את החוג כולו, על כל מסלוליו, תחת הנהגתו של ראש החוג דאז, פרופסור אדיר כהן.
בשנות ה-80 חלתה אסתי והוחלט בוועדה רפואית כי עליה לעבוד רק חצי משרה.
מאחר ותפקידה הקודם, כמזכירת החוג לחינוך הצריך עבודה במשרה מלאה, פנה אגף כוח אדם למנהל הספריה דאז, פרופסור שמואל סבר. אסתי החלה לעבוד במזכירות הספריה לצד מזכירה נוספת ולצידה של ד"ר אתי הרמן, אז מנהלנית הספריה.
בתקופה זו החלה אסתי את לימודיה לתואר ראשון בחוגים: תולדות האמנות ולימודים רב תחומיים. את התואר סיימה בהצטיינות, בציון 93! כמו כן, למדה חטיבה מורחבת בלימודי ספרנות ואט אט גילתה את עולם הספרנות והמידענות ונמשכה לתחום זה. בנוסף, השתלמה במגוון השתלמויות שונות בנושאי עבודתה: קורס ללימוד ניסוח מכתבים מסחריים בשפה האנגלית, קורסים ביישומיי מחשב ועוד.
לאחר תפקידה כמזכירה בספריה, עברה אסתי בשנת 1998 לתפקיד של פקידת רכישה בשירותים הטכניים ועסקה בתחום הנהלת חשבונות תחת שרביטן של רחל וייצמן, ראש ענף שירותים טכניים וצילה הראל, ראש תחום לועזי, פיתוח אוסף, מתנות וחילופין.
בשנת 2001 סיימה אסתי את לימודיה בתוכנית לספרנות ומידענות באוניברסיטת חיפה בציון 94! בשנת 2003 למדה אסתי הנהלת חשבונות סוג 2 והנהלת חשבונות ממוחשבת בשלוחת מכללת רמת-גן בחיפה.בשנת 2004 פרסמה אסתי שלושה מאמרים בתחום הספרנות. מיולי 2005 שימשה כספרנית במחלקת השירותים הטכניים בספריה.
במהלך שנותיה הרבות של אסתי באוניברסיטה, היא יצרה קשרים מצוינים עם אנשי האוניברסיטה, קשרים שתרמו רבות למחלקה ולספריה כולה.
אסתי נהנתה מכל שנות עבודתה וראתה באוניברסיטה בית שני ומסלול התפתחות וקידום אישי. היא מימשה את עצמה ומאווייה בלימודים, ושמחה ,בכל הזדמנות, ללמוד דברים חדשים.
פרישתה של אסתי לפנסיה הייתה קשה עבורה ולכן ביקשה להתנדב בספריה במחלקת השירותים הטכניים.
היא המשיכה לפקוד את המחלקה, מידי יום, השכם בבוקר, בשעה שש וחצי, שמחה ומאושרת.בזמן האחרון, לאור הידרדרות קשה במחלתה, נבצר מאסתי להגיע לעבודה.
ב-21.1.2010, הלכה אסתי לעולמה לאחר מאבק ממושך במחלתה.
יהא זכרה ברוך
הספד לחברתנו לעבודה, אסתי בריל ז"ל 21.1.2010
אסתי,
בצער רב וביגון עמוק קיבלנו הבוקר, חברייך לעבודה, את הבשורה על מותך.
קשה ובלתי אפשרי לחשוב על פרידה ממך.
רק אתמול חגגנו איתך את מסיבת הפרישה שהוכנה לכבודך.
היית מאושרת, גאה ביחד עם כל המשפחה הגדולה, משפחת האוניברסיטה ומשפחתך האישית. שיתפת אותנו ברגשותייך, סיפרת לנו עד כמה נהנית לעבוד באוניברסיטה בכלל ובפרט בספריה, שאותה כל כך אהבת ואהבה אותך בחזרה.
אסתי,
מעטים יודעים, שהיית העובדת הוותיקה ביותר באוניברסיטה.
התחלת את עבודתך בשנת 1966 ושימשת במספר תפקידים עד לפרישתך לפנסיה בשנת 2009. עבדת בימים, בהם האוניברסיטה שכנה ברחוב הביכורים בחיפה, במבנה שלימים הפך לתיכון עירוני ה'.
ממזכירת ההרשמה של האוניברסיטה, דרך עבודתך כמזכירה במחלקה להשתלמויות מורים בחוג לחינוך, כמזכירת החוג לחינוך, כמזכירת הספריה ולבסוף כמנהלת חשבונות וספרנית בספריה.
היית עדה לצמיחתה ולהתפתחותה של האוניברסיטה בכלל ולצמיחתה של הספריה בפרט.
לא בחלת בעבודה קשה בשילוב עם לימודים גבוהים וסיימת את לימודייך, תמיד בהצטיינות:
תואר ראשון בלימודי אומנות ולימודים רב תחומיים, תעודת ספרן מוסמך, עשרות קורסים והשתלמויות במגוון תפקידיך השונים באוניברסיטה וכתיבת מאמרים.
מדי יום הגעת לאוניברסיטה השכם בבוקר, לפני כולם, עם חיוך על הפנים, ישובה בפתחו של חדר השירותים הטכניים, מחייכת לכל הנכנסים.
היית דוגמא ומופת לאישה לוחמת, שנלחמה שלושים שנה בגבורה במחלה ארורה.
לימדת אותנו מהי מלחמה אמיתית, מלחמה של גיבורים.
גם כשהרגשת לא טוב והגוף כאב, היית מאושרת והחיוך לא נעלם ממך.
קיבלת את כולם בסבר פנים יפות, בסבלנות שאפיינה אותך, דאגת תמיד לכולנו שלא ייחסר שום דבר, צחקת איתנו והיית אופטימית ללא תקנה.
היית גאה במשפחתך: בבעלך ישראל, שתמיד היה לצדך ותמך בך, בילדייך יריב ולימור, בנכדייך ואחיותייך. אהבת אותם אהבת אמת, ועינייך קרנו מאושר כשדיברת עליהם.
אסתר, אסתי, אסתי'לה, אסתוש, כל כך הרבה שמות חיבה היו לך במחלקה האחרונה במסע חייך, מחלקת השירותיים הטכניים בספריה, המחלקה שכה אהבת והיית בה המאושרת בעולם, אליה המשכת להגיע מידי יום לאחר פרישתך, להתנדב.
והיום, היום אותה מחלקה, מחלקת השירותים הטכניים בספריה, מצדיעה לך על פועלך:
על היותך אישה נלחמת שלא וויתרה, ועל עבודתך המסורה בנאמנות שאין כדוגמתה.
אסתי יקרה,
בשבוע האחרון כשמצבך החמיר, השמיים התקדרו ואנו התקדרנו בשל מצבך.
השמיים בכו ואנו בכינו ובוכים ונמשיך לבכות על לכתך.
נוחי על משכבך בשלום
חברייך לעבודה
הספריה- אוניברסיטת חיפה
כתב והקריא: ערן גולדנברג
יאיר דה מרקס ז"ל
המפגש עם יאיר בעבודה , האיר לי בתקופה האחרונה היכן גלום סוד הכוח האמיתי של הרוח האנושית.
יהודית ירקוני (עמיתה בעבודה 13 שנה)
ישנם גיבורי מלחמה וישנם גיבורים במלחמת החיים. יאיר היה גיבור כזה. הוא העשיר את חיינו כמופת אישי.
את היכולת שלו להמשיך כרגיל במסלול החיים שעליהם חלם, ובחר לחיות אותם כאילו לא פגע בו הברק הקטלני, הוא שאב מתוך מי שהוא היה באמת: כמי ששום דבר לא יעמוד בדרכו להמשיך לחיות את החיים שהיה חי, אפילו לא המחלה הארורה, עד הסוף.
עד אותו רגע כשלא הצליח יותר להתעלם מהכאבים הבלתי נסבלים. ואז, רק אז, הרים ידיים כן, הוא היה גיבור.
חותם זכרו ישאר בלבי כמופת לכוחה של הרוח האנושית הנפלאה שרבים לא זכו בה.
משפחת הספריה היקרה. חומי רקם ראש מנהל הספרייה
את יאיר הכרתי רק ב- 2000, עת הגעתי לספרייה. יאיר היה כבר ותיק בספרייה
13.12.1993 התקבל למדור שמורים בהנהלתה של יונינה רובינוב כממלא מקום ספרנית שיצאה לחופשת לידה, לימור דוד.
21.6.1995 עבר לאגף כתבי עת, בהנהלתה של פנינה ארז, כממלא מקום לדליה דולב, שעברה לטכניון והיום מנהלת את ספריית הטכניון.
מאי 1996, סיים לימודי ספרנות. בשנה זו, לאחר מילוי מקום של שנה באגף כתבי עת, קבל קביעות באוניברסיטה ובאגף כתבי עת, לאחר שהתגלה (על פי מכתבי ההמלצה) " כתוספת מעולה לצוות העובדים באגף, התאקלם מבחינה מקצועית ומבחינת ההשתלבות בצוות.
הוא ספרן מעודכן ביותר בכל החידושים בעולם הספרנות, ואנו מקווים לנצל את כישוריו עם הפיתוח הקרוב של כתבי העת האלקטרוניים והתפנית שהם יעוררו במקצוע ובמחקר."
11.2.2002 סיים בבית הספר לספרנות, ארכיונאות ומידע באוניברסיטת ירושלים תואר מוסמך למדע הספרנות MLS
אוקטובר 2002 – 2012 יו"ר תת הוועדה הארצית לכתבי עת
1.4.2006 – 10.2.2013 ראש תחום כתבי עת
כתב מאמרים, יצג אותנו בכנסים וימי עיון בארץ ובעולם, ניהל מו"מ ביד רמה ובמקצועיות מיוחדת עם ספקי כתבי עת ומאגרים, עבור הספרייה ועבור מלמ"ד. שמו ומקצועיותו יצאו מעבר לספריה בארץ ובעולם.
כבר מתחילת דרכו התגלה כדמות מיוחדת במינה, ולאורך כל השנים בלט בתכונותיו וכישוריו הגלויים לעין והמוצנעים אך מורגשים בשטח, מקצוען ברמה, מנהל מצטיין, חבר טוב, נעים הליכות ורגיש, ודמות לחיקוי מבחינת התנהלותו לאורך כל הדרך.
בשלוש השנים האחרונות נלחם במחלה, אולם אנו בספריה כמעט ולא הרגשנו זאת, המשיך לעבוד ולנהל את המחלקה בשלמות. עבד עד הימים האחרונים, באומץ לב ובגבורה. זוכרים אותו באהבה, חומי
דברי פרידה מעובדיו בתחום כתבי-עת.
גלי יקרה, נועם, ליאור ואייל,
אתמול ישבנו במחלקה, כמו משפחה.
נזכרנו בתלתלים, בחולצה המשובצת והג'ינס שיאיר היה מגיע איתם לכבוד אירועים חגיגיים. השיחות המקסימות שלו בטלפון עם הילדים כשהיו חוזרים מבית הספר, הדאגה כשהאוטובוס היה מאחר והשאלה אם אכלו או לא אכלו מול הטלויזיה.
אנחנו, מחלקת כתבי-עת הרגשנו כמו משפחה שנייה. יאיר תמיד היה סובלני לבעיותינו האישיות; תמיד ראה את הקשיים והבין שלכולנו יש משפחות, ילדים והורים שצריך לדאוג להם.
הדלת בחדרו של יאיר תמיד היתה פתוחה, רק לעיתים נדירות ראה צורך לסגור אותה. כולנו פנינו אליו בכל שאלה, אפילו השטותית ביותר ותמיד קיבלנו הכוונה ותשובה רצינית וחכמה, כזאת שמיד תהינו איך לא חשבנו עליה בעצמנו.
יאיר היה יוצא מחדרו ומשתלב בשיחות המחלקתיות: על בתי ספר, טיולים חתונות, גידול ילדים, פוליטיקה וכל נושא שדיברנו עליו.
לאחרונה התחלנו לדאוג ליאיר. דאגנו איתו, שמחנו איתו כשהוא שמח וכאבנו כשהוא כאב;
ביום ראשון, כשנודע לנו שיאיר איננו, בכינו. יאיר תמיד יהיה בליבנו.
נטלי, שרון, חוה, ג'ולין, עאמר, מנהל, נטע, אביגיל ויהודית
הספד בלוויה
שקט ועצב גדול ירדו על הספרייה אתמול עם היוודע הבשורה הקשה.
בצער רב ובכאב עמוק אנו נפרדים היום מחבר יקר לנו מאד – יאיר. יאיר היה נכס מקצועי ואישי בספרייה. החל עבודתו לפני יותר מ-20 שנה ואט אט פילס מקומו להיות ממוביליה.
יאיר היה ספרן מקצועי בכל רמ"ח איבריו, ידע להבחין בין עיקר ותפל, שמר על מדיניות הספרייה המסורתית והיה תמיד עם הפנים לשירותים וקהלים חדשים.
יאיר הוביל את הספריה לחדשנות בדמות כתבי העת האלקטרוניים ומאגרי המידע המקוונים.
המקצועיות שלו באה לידי ביטוי בהתנהלותו מול ספקי המידע, מול וועדות ופורומים בינספרייתיים וגם כלפי עמיתיו לעבודה.
בהיותו איש מקצוע ומומחה בתחומו, תמיד ידע לתת משוב ואף ביקורת שתמיד הייתה בונה ומאתגרת. יאיר ידע לנווט בצורה חכמה ואחראית את נושא הרכישות והתקציב (ולפעמים התגלה כאלכימאי אמיתי..).
תמיד אפשר היה לסמוך עליו שיאמר את דעתו הכנה, האמיתית ותמיד בנועם הליכות באופן רגוע ומכובד.
בהיותו גבר גבה קומה, אירופאי ואף נמנה על המין החזק, וכמובן גבר נאה לכל הדעות, הוא תמיד בלט בנוף הספרייה. נוכחותו בלטה לא רק בדברים שאמר, אלא, בקולו העמוק והבוטח, בעל המבטא הזר ואופן דיבורו השקול והמכבד.
בשנים האחרונות הרגשנו את הסבל העמוק שיאיר חווה, הוא התמודד עם המחלה בצורה המעוררת כבוד, כפי שנהג בכל דבר ועניין בחייו. הוא היה ונשאר בעיננו גיבור אמיתי ודוגמא להתמודדות וגדלות נפש.
העובדה שיאיר התעקש להמשיך ולעבוד עד הימים האחרונים מעידה על אופיו המיוחד , על מחויבותו לספריה ועל העובדה שהוא היה "חפץ חיים" בכל מאודו.
יאיר משאיר בספרייה חלל גדול מאד שקשה יהיה למלאו הן ברמת האישיות המיוחדת והן בשל התפקידים הרבים אותם נשא. אנו חווים אובדן עמוק וצער גדול מאד על לכתו מאיתנו.
אנו רוצים לבטא למשפחה הנהדרת של יאיר - לגלי, לילדיו, לאחיו ולכל המשפחה, הרבה סימפטיה והערכה על ההתמודדות, ולחבק אתכם בניחומים על האובדן הגדול...
שלא תדעו יותר צער. באהבה - מכל משפחת הספרייה.