ילדים בספריית בי"ס יסודי שלווה.

בעקבות יוזמת "אוניברסיטה מתנדבת" של אגף משאבי אנוש, נרתמה "ספריית הילדים של  ספריית יונס וסוראיה נזריאן"  לפרויקט חידוש של ספריית בי"ס יסודי שלווה בקרית אליהו.
מטרת העל של הפרויקט היתה יצירת ספרייה מזמינה, מושכת ומלהיבה, הכוללת ספרי קריאה מעודכנים, ובמיוחד ספרי מידע חדשים בתחומים מגוונים ה"מרחיבים את עולמם" של הילדים.
מצב הספרייה לפני הפרויקט:בחדר לא קטן, אך דחוס בשולחנות וכיסאות, עמדו ספרים על מדפים לאורך הקירות לפי אלפבית של שם המחבר, ללא הפרדה לפי רמות קריאה שונות. בנוסף, היתה כוננית המוקדשת לאנציקלופדיות ישנות כמו "בריטניקה לנוער" או "אביב",  וספרים שאינם ספרי ילדים ונוער.

העברת סקר בין ילדי בית הספר:את תהליך חידוש הספרייה פתחנו בסקר: העברנו שאלון בין ילדי בית הספר שנועד לבדוק מהם תחומי העניין שלהם ואלו ספרים הם מכירים ואוהבים. המטרה הייתה להתאים עד כמה שניתן את האוסף ואת רכישת הספרים החדשים לטעמם ולהעדפותיהם של הילדים.

חידוש האוסף:

התחלנו במיון ובדילול האוסף הקיים: הוצאנו מהספרייה ספרים שמצבם הפיסי אינו טוב, או שהפורמט או המידע בהם מיושנים. את הספרים הללו הצענו למכירה ביריד שערך בית הספר, ואת מה שנותר העברנו לחנויות יד שנייה.

במקביל פנינו בקול קורא לקהיליית האוניברסיטה לתרומת ספרים, כאשר הדגשנו שאנו מקבלים רק ספרים חדשים יחסית ובמצב טוב. ההיענות הייתה גבוהה ובחרנו כ-400 ספרים מתאימים, ברובם הגדול ספרי קריאה עכשוויים ואהובים. מתרומות כספיות שקיבלנו, רכשנו ספרי מידע מעודכנים לילדים, הבולטים באיורים או צילומים איכותיים. ספרי המידע שבחרנו לרכוש, מתאימים לגיל ולתחומי העניין של הילדים כפי שצוינו בסקר.

ארגון מחודש של האוסף:
בתחום ספרי הקריאה שמרנו על הסדר המקורי לפי אלפבית, אך חילקנו מחדש לשתי קבוצות עיקריות: ספרים שרובם איורים, וספרים שרובם טקסט. בתחום ספרי המידע סידרנו את הספרים לפי נושאים ותמות כמו – ספורט, גוף האדם, בעלי חיים, המצאות ומדע ועוד. על כל מדף ציינו בשם ובתמונה את נושא הספרים שעליו.

הפעלת היכרות עם הספרייה:
פינינו כסאות ושולחנות ובמקומם פרסנו מחצלות צבעוניות. כל כיתה הגיעה לפעילות של כשעה בספרייה, בליווי המחנכת.הילדים ישבו במעגל סביב "קלפים" שהונחו הפוכים, כאשר כל קלף הוא תמונה המייצגת נושא שקיים באוסף. כל ילד בתורו הפך קלף, וברגע שנחשף הנושא שעל הקלף, הצגנו בפני כל הכיתה  ספר או שניים באותו נושא וכן את מדף הספרים הרלוונטי. כך התוודעו הילדים לנושאים ולספרים הקיימים בספרייה. לאחר מכן בחר כל ילד בתורו את הנושא המועדף עליו, קיבל כרטיס אישי עם שם הנושא והתמונה המייצגת אותו, ניגש למדף הרלוונטי ובחר ספר בנושא. תוך כדי עיון וקריאה בספר שבחר, כל ילד כתב על הכרטיס את שם הספר בו בחר לעיין. הכרטיסים אותם לקחו הילדים איתם, שימשו לתיעוד הפעילות והבחירה האישית שלהם.

הצגנו בפני המורים את האוסף המחודש ואת החלוקה של ספרי המידע לנושאים, כדי לעודד שימוש בספרייה, לא רק ללימוד מיומנויות שפה וקריאה, אלא גם ככלי להעשרת תכני הלימוד בתחומים כמו אמנות, מדע, טבע וסביבה ועוד.



הפעלה בספריית בי"ס שלווה.

תודות ל:
שרה צזנה, ראש אגף משאבי אנוש
אורלי דמבינסקי, מנהלת בי"ס שלווה
סמדר  רבסקי, ספרנית בי"ס שלווה
הסגל המנהלי והאקדמי של אוניברסיטת חיפה, שתרמו ספרים ושתרמו לרכישת ספרי המידע.

 הכנת הסקירה: יסמין אלעד ותמי צוק. צילום: רוני רשף

לאחרונה נתרם לספרייה ספר תנ"ך בן 350 שנה אך שמור היטב שנמצא בין ספריו שלמיכה שגריר. בעותק משנת 1677 מובאים ביאוריםמאת ההבראיסט הנודע דוד קלודיוס ( (David Clodius 1644-1684  והוא כוללהערות רבות וצפופות בין השורות ובשולי העמודים בכתב יד מיניאטורי בשפה הלטינית שנוספו על ידי כעשרה קוראים שונים מהמאות ה-17 וה-18.

נראה שרוב ההערות לשוניות בלבד (למשל הערות על המורפולוגיה בנוסח המקרא ומשמעותה, השוואות לנוסחי הוולגטה, או תרגום מילים קשות ללטינית) ומעטות הן פרשניות ממש. יש הפניות בשוליים למקבילות במגוון של ספרויות, ופרט לכתבי הקודש אפשר למצוא שם את פלוטינוס, אפלטון ועוד . בספריה עותק נוסף של אותה מהדורה אך בפורמט צר יותר שלא השאיר מקום להערות שוליים. ספר זה לא עבר שימור מוצלח ויש בו מעט הערות של הקוראים.

עם תרומת הספר כתב לנו מיכה שגריר על הדרך בה הגיע אליו ספר התנ"ך. סיפורו המרתק הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הארוכה של הספר שהיטלטל מפרנקפורט לקהיר, לירושלים והגיע לבסוף אלינו לחיפה. 

 מיכה שגריר: איך נפל לחיקי עותק התנ"ך

בנובמבר 1977  נחת בנתב"ג מטוס מצרי ולכבש המטוס הנשיאותי יצא, בהפתעה אדירה למרבית הישראלים נשיא מצרים, אנואר סאדאת. כעבור כחודש הגענו, חבורה של ישראלים, לקהיר. מוזר ולא יאומן היה לראות את הפירמידות במרחק נגיעה.  כבר בערב הראשון הובלו כמעט כל האורחים מישראל למועדון לילה מפורסם.
אני העדפתי לחמוק בגפי לביקור בלב  קהיר,  לצלם, לבקשתו האישית של  מי שהיה אז שר הביטחון, עזר וויצמן, את בית הקפה "גרופי" שם הוא הרבה לבלות בימיו כפרח טיס בחיל האוויר הבריטי.  עם תום המשימה, ביציאה מ"גרופי" לא יכולתי שלא להבחין בחנות ספרים גדולה, מדיפה מכובדות כמו  בקיימברידג'. נכנסתי  ולמרות האפלוליות אפשר היה להבחין שאין בה, כביכול, איש. התבשמתי מניחוח עובש שמאפיין חנויות עתיקות, ומוקסם שטתי לאורך המדפים העמוסים.  לפתע, שמעתי, קצת מבוהל,  מאחורי גבי, קול אנושי. 
"אפשר  לסייע"- שאלה , באנגלית, הדמות.
כמציצן שנתפס  הודיתי על  סיוע אפשרי והסברתי שנכנסתי, בשלב זה, רק לספוג אווירה.
"האם אתה שייך לקבוצת הישראלים, אשר לוחשים שהגיעה היום, בהפתעה, אלינו?" שאל, ונתן מיד לעצמו את התשובה המתבקשת.
אישרתי בחשש מה. מי שהסתבר כבעל החנות, מיהר להפיגו. הוא  איננו מצרי, אלא ארמני והוא חש זה מכבר אהדה  לישראל.
בכל זאת לא התאפק מלהטיח: "הכיצד דווקא אתם היהודים שכה סבלתם פסלתם לשידור סרט על השואה הארמנית?" (בתחילת אותה שנה הופעל לחץ  אדיר מצד ממשלת טורקיה על ממשלת ישראל למנוע הקרנת סרט שכבר עמד לעלות לשידור בערוץ הראשון, אז הערוץ היחיד - "ארמנים בירושלים". מהקרנה מוקדמת בסינמטק הירושלמי דלפה לעיתון ידיעה כי בתוך שלל צילומי הפולקלור, המאכלים וההווי ברובע הארמני  שולבו 120 שניות של צילומים, בשחור לבן, ובהן מאות עמודי חשמל  שעליהם נתלו בני אדם. דומה שהייתה זאת הפעם הראשונה שבה נחשפו בפומבי צילומים על טבח הארמנים בטורקיה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. ממשלת אנקרה לא עברה על כך לסדר היום. הלחץ הברוטאלי על  ממשלתנו וממנה על רשות השידור הצליח. הסרט נגנז.  עקב כך פרצה כמובן סערה ציבורית. אותה הוביל העיתונאי עמוס אילון, שהציתה גם את כנסת ישראל. לצד תהיות  הכיצד  צאצאי הנספים  היהודים, זה לא מכבר, באירופה הם שמסייעים  למכחישי השואה הארמנית.  נמצא גם אותו חבר כנסת שפלט לפרוטוקול "איך ניתן להשוות את השואה שלנו לשלהם. לנו מתו שישה מליון, להם רק מליון וחצי"...)
התגוננתי בשם כולנו וחתמתי בהצהרה שאני הוא המפיק של הסרט. וכי ניסיתי למנוע ככל יכולתי למנוע את רוע הגניזה.לתדהמתי הוא מיהר ללחוץ את ידי ובדק האם אני אכן מיכה שגריר ומיהר להסביר שקרא את כל מה שנכתב על הפרשה בעיתונים ובפרסומים של התפוצה הארמנית ברחבי העולם. בהתרגשות הוא אמר לי שאוכל ליטול כל ספר או ציורים שאחפוץ. לא סירבתי כמובן ושמתי ידי על כתריסר ציורים של רוברטס המתארים את מסעותיו בארץ הקודש, וצרור צילומים  מאמצע המאה התשע עשרה של פלשתינה- ארץ ישראל.  דעתו לא נחה. הוא נעלם  לזמן מה אחרי אחד הארונות וחזר עם חבילה כרוכה. "הרשה לי מתנה אישית, אבל אנא פתח החבילה רק לאחר שתחצה בחזרה, בבטחה, את הגבול".לאחר שחציתי והגעתי בשלום לביתי לירושלים פרמתי  את החבילה  מכריכותיה. בתוכה נח, אני לא עומד בפיתוי להשתמש בדימוי, כמו משה בתיבה, ספר התנ"ך, המועבר עתה לידיכם הנאמנות. 

 לעיונכם תמונות אחדות של ספר התנך וכמה דפים סרוקים מתוכו:

דוגמא לדף עם הערות:

מדבקת Ex Libris מספרייתו של מיכה שגריר

לאחרונה נתרם לספרייה ספר תנ"ך בן 350 שנה אך שמור היטב שנמצא בין ספריו שלמיכה שגריר. בעותק משנת 1677 מובאים ביאוריםמאת ההבראיסט הנודע דוד קלודיוס ( (David Clodius 1644-1684  והוא כוללהערות רבות וצפופות בין השורות ובשולי העמודים בכתב יד מיניאטורי בשפה הלטינית שנוספו על ידי כעשרה קוראים שונים מהמאות ה-17 וה-18.

נראה שרוב ההערות לשוניות בלבד (למשל הערות על המורפולוגיה בנוסח המקרא ומשמעותה, השוואות לנוסחי הוולגטה, או תרגום מילים קשות ללטינית) ומעטות הן פרשניות ממש. יש הפניות בשוליים למקבילות במגוון של ספרויות, ופרט לכתבי הקודש אפשר למצוא שם את פלוטינוס, אפלטון ועוד . בספריה עותק נוסף של אותה מהדורה אך בפורמט צר יותר שלא השאיר מקום להערות שוליים. ספר זה לא עבר שימור מוצלח ויש בו מעט הערות של הקוראים.

עם תרומת הספר כתב לנו מיכה שגריר על הדרך בה הגיע אליו ספר התנ"ך. סיפורו המרתק הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הארוכה של הספר שהיטלטל מפרנקפורט לקהיר, לירושלים והגיע לבסוף אלינו לחיפה. 

 מיכה שגריר: איך נפל לחיקי עותק התנ"ך

בנובמבר 1977  נחת בנתב"ג מטוס מצרי ולכבש המטוס הנשיאותי יצא, בהפתעה אדירה למרבית הישראלים נשיא מצרים, אנואר סאדאת. כעבור כחודש הגענו, חבורה של ישראלים, לקהיר. מוזר ולא יאומן היה לראות את הפירמידות במרחק נגיעה.  כבר בערב הראשון הובלו כמעט כל האורחים מישראל למועדון לילה מפורסם.
אני העדפתי לחמוק בגפי לביקור בלב  קהיר,  לצלם, לבקשתו האישית של  מי שהיה אז שר הביטחון, עזר וויצמן, את בית הקפה "גרופי" שם הוא הרבה לבלות בימיו כפרח טיס בחיל האוויר הבריטי.  עם תום המשימה, ביציאה מ"גרופי" לא יכולתי שלא להבחין בחנות ספרים גדולה, מדיפה מכובדות כמו  בקיימברידג'. נכנסתי  ולמרות האפלוליות אפשר היה להבחין שאין בה, כביכול, איש. התבשמתי מניחוח עובש שמאפיין חנויות עתיקות, ומוקסם שטתי לאורך המדפים העמוסים.  לפתע, שמעתי, קצת מבוהל,  מאחורי גבי, קול אנושי. 
"אפשר  לסייע"- שאלה , באנגלית, הדמות.
כמציצן שנתפס  הודיתי על  סיוע אפשרי והסברתי שנכנסתי, בשלב זה, רק לספוג אווירה.
"האם אתה שייך לקבוצת הישראלים, אשר לוחשים שהגיעה היום, בהפתעה, אלינו?" שאל, ונתן מיד לעצמו את התשובה המתבקשת.
אישרתי בחשש מה. מי שהסתבר כבעל החנות, מיהר להפיגו. הוא  איננו מצרי, אלא ארמני והוא חש זה מכבר אהדה  לישראל.
בכל זאת לא התאפק מלהטיח: "הכיצד דווקא אתם היהודים שכה סבלתם פסלתם לשידור סרט על השואה הארמנית?" (בתחילת אותה שנה הופעל לחץ  אדיר מצד ממשלת טורקיה על ממשלת ישראל למנוע הקרנת סרט שכבר עמד לעלות לשידור בערוץ הראשון, אז הערוץ היחיד - "ארמנים בירושלים". מהקרנה מוקדמת בסינמטק הירושלמי דלפה לעיתון ידיעה כי בתוך שלל צילומי הפולקלור, המאכלים וההווי ברובע הארמני  שולבו 120 שניות של צילומים, בשחור לבן, ובהן מאות עמודי חשמל  שעליהם נתלו בני אדם. דומה שהייתה זאת הפעם הראשונה שבה נחשפו בפומבי צילומים על טבח הארמנים בטורקיה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. ממשלת אנקרה לא עברה על כך לסדר היום. הלחץ הברוטאלי על  ממשלתנו וממנה על רשות השידור הצליח. הסרט נגנז.  עקב כך פרצה כמובן סערה ציבורית. אותה הוביל העיתונאי עמוס אילון, שהציתה גם את כנסת ישראל. לצד תהיות  הכיצד  צאצאי הנספים  היהודים, זה לא מכבר, באירופה הם שמסייעים  למכחישי השואה הארמנית.  נמצא גם אותו חבר כנסת שפלט לפרוטוקול "איך ניתן להשוות את השואה שלנו לשלהם. לנו מתו שישה מליון, להם רק מליון וחצי"...)
התגוננתי בשם כולנו וחתמתי בהצהרה שאני הוא המפיק של הסרט. וכי ניסיתי למנוע ככל יכולתי למנוע את רוע הגניזה.לתדהמתי הוא מיהר ללחוץ את ידי ובדק האם אני אכן מיכה שגריר ומיהר להסביר שקרא את כל מה שנכתב על הפרשה בעיתונים ובפרסומים של התפוצה הארמנית ברחבי העולם. בהתרגשות הוא אמר לי שאוכל ליטול כל ספר או ציורים שאחפוץ. לא סירבתי כמובן ושמתי ידי על כתריסר ציורים של רוברטס המתארים את מסעותיו בארץ הקודש, וצרור צילומים  מאמצע המאה התשע עשרה של פלשתינה- ארץ ישראל.  דעתו לא נחה. הוא נעלם  לזמן מה אחרי אחד הארונות וחזר עם חבילה כרוכה. "הרשה לי מתנה אישית, אבל אנא פתח החבילה רק לאחר שתחצה בחזרה, בבטחה, את הגבול".לאחר שחציתי והגעתי בשלום לביתי לירושלים פרמתי  את החבילה  מכריכותיה. בתוכה נח, אני לא עומד בפיתוי להשתמש בדימוי, כמו משה בתיבה, ספר התנ"ך, המועבר עתה לידיכם הנאמנות. 

 לעיונכם תמונות אחדות של ספר התנך וכמה דפים סרוקים מתוכו:

דוגמא לדף עם הערות:

מדבקת Ex Libris מספרייתו של מיכה שגריר

.על פעילות ההתנדבות של מירה סופר בספרייה

מדי פעם, אנו מרשים לנו לטפוח על השכם ולשבח את עובדי הספרייה. תרשו לנו הפעם לספר לכם על עובדת מיוחדת במינה, ליתר דיוק, המתנדבת מירה סופר. 
מירה הינה ילידת ראשון לציון. עם פנייתה של האוניברסיטה העברית בשנת 1964, לבעלה, ארנון, להיות אחד ממקימי החוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה, עברו השניים לחיפה בה הם חיים עד היום.

מירה הייתה שנים רבות מחנכת ומורה לביולוגיה בבית הספר הריאלי בחיפה. מספר שנים לפני יציאתה לפנסיה מוקדמת, בשנת השבתון שלה, החלה את לימודי הספרנות באוניברסיטה העברית בירושלים ואף החלה לעבוד באופן חלקי בספרייה של בית הספר לרפואה בתל-אביב.

לאור רצונה העז להמשיך לעסוק במקצוע הספרנות, התלבטה מירה בין שתי ספריות לעבוד בהן: האחת, הספרייה של בית הספר לרפואה של הטכניון והשנייה, ספריית אוניברסיטת חיפה. בשנת 1999 נפלה ההחלטה ומירה החלה לעבוד במחלקת היעץ של הספרייה שלנו, תחת מנהלת היעץ דאז, פנינה פיכמן. עם פרישתה הסופית לגימלאות, גמלה בה ההחלטה להמשיך להתנדב בספרייה שלנו.

מאז ועד היום, פוקדת מירה את דלפק היעץ פעמיים בשבוע ומסייעת לסטודנטים, לחברי סגל אקדמי ומנהלי בחיפושם אחר מידע. בהגיעה לספרייה מאירה מירה את פני המשתמשים ופנינו אנו, עמיתיה לעבודה. קשה מאוד שלא לשים לב לחריצותה התמידית, נועם הליכותיה, סבלנותה הרבה ורצונה העמוק לסייע. תכונות אלה ועוד מתובלים בידע הרב שהיא מפגינה, בשפתה העשירה, בחיוך מתמיד ובשמחת חיים רבה.

צניעותה של מירה לצד דמותה הפעילה משמשים עבורנו ועבור הסטודנטים דוגמה ומופת. ואכן, מירה היא אישה מיוחדת במינה, הרואה בעבודת היעץ עבודה מאתגרת ומהנה, המספקת לה את האפשרות, מחד גיסא, להיפגש עם קהל רב גוני הזקוק לסיוע ועזרה במציאת פריטי מידע העונים על צורכי המידע שלהם, ומאידך גיסא, להכיר, להתעדכן ולהשתמש בכלי החיפוש, במאגרי מידע ובכלים טכנולוגיים  אחרים בהם היא שולטת. 

ברצוננו להודות לך, מירה, על תרומתך הרבה בעבודת היעץ, ולהוקיר את נכונותך הרבה לתרום ולסייע בספרייה הן למשתמשי הספרייה והן לנו, עמיתייך לעבודה.

 הכנת הסקירה: ערן גולדנברג, ענף שירותים טכניים

בשנת 1925 שני חברים יצאו לטייל בארץ ישראל בתום לימודיהם בגימנסיה הרצליה. תוך כדי הטיול אנדרי גוט וחברו דוד מוסינזון (בנו של בן ציון מוסינזון, מנהל הגימנסיה) צילמו את נופיה של א"י. בתום הטיול החברים הכינו שני אלבומים זהים שהכילו 650 צילומים ממטולה בצפון ועד עזה ויריחו בדרום.

המתחם הצרפתי בירושלים, 1921-1926

האוסף כולל תמונות של הישובים הערביים שלא קיימים יותר או הגישה אליהם קשה בימינו.

נשים בדואיות עם ילדיהן, 1921-1926



מוכרי משקה סוס ברחוב, ארץ ישראל 1921-1926

תודה למר עזרא גוט, למר אילון מוסינזון ולמשפחותיהם על תרומתם המיוחדת לאוסף הספריה ועל הנכונות לשתף את קהילת האוניברסיטה והציבור כולו באוצר שלהם. כל מי שמתעניין בידיעת הארץ ובהיסטוריה של המקום מוזמן לצאת לטיול (אומנם וירטואלי) בארץ של שנות העשרים של המאה הקודמת ולגלות מחדש את ארץ ישראל של פעם.

 הכנת הסקירה: אלכסנדרה וולוך-גרנדלבסקי, תחום מדיה.

 הכנת הסרטון: קרן ברנר, תחום מדיה

 

מצורף סרטון על האוסף:

אלי סימון, תחום יעץ בספרייה מספר על סוראיה ויונס נזריאן. (הסיפור נכתב במסגרת סדנת כתיבת זכרונות המתקיימת באוניברסיטה ופורסם לראשונה בבלוג "היו זמנים באוניברסיטה" בפורטל האירגוני)


סוראיה ויונס נזריאן.
 
שלושה עשר בינואר אלף תשע מאות שבעים ותשע. שעה שתיים. טיסת אל על האחרונה מטהרן לתל אביב ממריאה. מרביתם של נוסעי המטוס העמוס לעייפה, הם יהודים אירניים, החשים שימיו של משטר השאח ספורים, ושההתחזקות האסלאמית לא תיטיב עמם. בהיענות להצעתו הבהולה של בעלה יונס, סוריאה נזריאן מושיבה על ברכיה את בנה בן השנה, וילדיה הגדולים יותר- במושבים לידה. 

שנת הקליטה הראשונה שלהם בהרצליה, היא כבר שנתה החמישית של ספריית האוניברסיטה במשכנה בבנין הראשי בראש הר הכרמל. שלושת העשורים שחלפו מאז, מאפשרים למשפחת נזריאן להשתלב היטב בקהילה היהודית האירנית בלוס אנג'לס ולראות ברכה בעמלה. מנהל הספריה פרופ' שמואל סבר מוביל את הספרייה להענות לצרכים של עידן המידע. המנהל הבא, פרופ' ברוך קיפניס, רואה התמלאות מואצת של מדפי הספרייה, חוזה מחסור בשטחים ובערוצי שירות עדכניים ויוזם הרחבה ושדרוג על פי תפיסת הספריה כמקום.

האוניברסיטה מסכימה להשלים מתקציבה לסכום שיגוייס מתורם. נבחר משרד אדריכלים ותהליך התכנון עושה את צעדיו הראשונים. מיד מופיע מכשול בדמות היתר בניה שכנראה לא ינתן. בספק אם יאושר להרחיב את הספרייה על הדשא הצופה לעבר נופי הגליל והמפרץ.כך גם לא סביר כי יוסכם שינוי יעוד של חללים בתוך הבנין הראשי. המצוקה מופגת על ידי הברקה של אדריכלית האוניברסיטה יהודית שמש. מתחת לשדרת החנויות והאוטובוסים חבויה לה מסה נרחבת של אדמת מילוי. נותר רק לרוקן אותה, ללא צורך בהיתר של הוועדה לבנין העיר. יחד עם זאת, יהיה צורך לחזק את דופן החלל שייפער, בכלונסאות בטון עמוקים. 

צוות הספרייה חוזה בפליאה בחפירה הנמרצת, סופג בהבנה את רעש הקידוח המתמשך, משלים עם ההזזות הנדרשות ומתנצל בפני ציבור הלקוחות הנאמן. מכתב קצר והחלטי מנשיא האוניברסיטה מפר את חדוות היצירה. עלות הקידוחים ויציקת גלילי הבטון החיוניים עברה את התחזית. הבנייה מופסקת והבור פעור ומשווע. כספי התורם יועברו לפרוייקט אוניברסיטאי אחר. הספרייה מתעגמת, מתעשתת ומפיקה חוברת הצעות לתורמים, המציגה מבחר תחומי תרומה, החל משולחן, דרך משרד ועד להרחבה האדריכלית המלאה. פניית הספרייה לתרומות תפסה את תשומת לבה של ד"ר שרון נזריאן, אשר כילדה המריאה מטהרן עם הוריה הנחושים, ועתה השתלמה באוניברסיטת חיפה. כמנהלת קרן יונס וסוראיה נזריאן, הציגה בפני הוריה את האפשרויות. בנדיבותם בחרו בתרומה המירבית, כאשר הם רואים פה הזדמנות נוספת להרחיב ספרייה אקדמית בישראל. כך עשו גם כאשר תרמו להגדלת הספרייה של מכללת ספיר בנגב.

לא אחרה לבוא ההכרות של צוות הנהלת הספריה עם זוג תורמים לבביים, חמים, סימפטיים, נעימים, מתענינים ברווחת הקוראים ובשביעות רצונם. כיהודים מחוברים לישראל, ראו חשיבות בפעילות הספרייה, ועל ידי ביקורים אחדים בשנה, יצרו קשר עם הצוות, ופיתחו קשב לצרכים. יונס, מהנדס בהכשרתו, ורגיש, חם ועממי, בגישתו האנושית, בחן בעין מקצועית את התוכניות והעיר בתבונה לאדריכל. סוראיה, אמנית ופסלת, שמה לב לפרטים האסתטיים ולהיבטי העיצוב. תוך כדי קשר שוטף עם הארכיטקט שאפו לשלמות. ספריית יונס וסוראיה נזריאן על מיליוני פריטיה, משמשת שער למידה ומחקר לאין ספור הסוגיות והתהיות המעסיקות את אוכלוסיית האוניברסיטה. הידע שהביאו לארץ מהגרים יהודים מרחבי העולם, מומחש בפסלה רב הממדים של סוראיה- "מורשת", המציג ספינה נושאת ספרים, והוא מוצב בכיכר סמוכה לבנין הראשי. 

שלושה ביוני אלפיים ושתים עשרה. בטקס השקת הספריה החדשה, במושבים לידם, ילדיהם הבוגרים של סוראיה ויונס נזריאן. טהרן- לוס אנג'לס- חיפה. נתיב פועם של זיקה יהודית.

טקס הקדשת הספרייה במעמד התורמים. 3.6.2012


פסל מורשת של האמנית סוראיה נזריאן.