לאחרונה עלה באתר "יד-ושם" פרוייקט הנצחה של ה-The International Institute for Holocaust Research ובו מידע על חיילים יהודיים שלחמו בצבא האדום בזמן מלחמת העולם השנייה. אחד מאותם חיילים היה Boris Suris אבא של ד"ר טטיאנה דרובצקוי מהספרייה שלנו.


אתר ההנצחה

בוריס נולד בשנת 1923 באודסה וגדל להיות ילד מוכשר מאוד, בצעירותו למד אמנות ובהמשך החל ללמוד אדריכלות. 
בשנת 1941 התגייס לצבא האדום, מאחר והיה בעל שליטה טובה מאוד בשפות כולל גרמנית וצרפתית נשלח לבית ספר למתרגמים צבאיים. לאחר שסיים את הקורס, בחודש מאי 1942 נשלח בוריס לחזית ובספטמבר של אותה השנה החל לתרגם למפקדה של חטיבת חי"ר בחזית דון ליד סטלינגרד. במאי 1943 הוא נפצע באורח קשה. לאחר לאחר ארבעה חודשים בבית חולים, בקש לחזור לחזית. עם חזרתו, החל מדצמבר 1943 ועד ינואר 1944 המשיך בוריס במשימות התרגום והתמנה לראש יחידת מודיעין שנשלחה למשימות בשטח האויב. בינואר 1945, היה בין החיילים הראשונים ששחררו את מחנה הריכוז אושוויץ.

לאחר שהשתחרר בשנת 1946, החל בוריס ללמוד באקדמיה לתולדות האמנות בסנט-פטרסבורג, הוא המשיך במחקר באוניברסיטה ובין מחקריו גם ספר שהיה נדיר לתקופתו על האומן תנחום קפלן Tanhum (Anatolii) Kaplan. בוריס נפטר בשנת 1991 בלינינגרד.
לאחר מותו נמצא יומן שכתב בזמן המלחמה, הנמצא כעת בספרייה שלנו, לאחר עריכה ופרשנות של טטיאנה ביתו. PG3488.U7Z45 2010
Boris Suris, Frontovoi dnevnik: dnevnik, rasskazy (Frontline journal: Journal, Stories), Moscow, 2010



 תודה לד"ר טטיאנה דרובצקוי, ענף שירותים טכניים.

לאחרונה נתרם לספרייה אוסף ספרים בנושא צדפים, מאוספו ומעיזבונו של דב פלד ז"ל. פלד היה בעל אוסף הצדפים הגדול ביותר בעולם של צדפי ים סוף. האוסף נתרם על ידי בתו, סיגל אורנוי פלד. פריטי המידע שנקלטו מעשירים את הספרייה שלנו בתחום זה. ברצוננו להודות לבתו של פלד, על העברת אוסף מיוחד ונדיר זה אלינו לספרייה.

להלן מספר דברים שכתבה סיגל, בתו של פלד לזכרו:

"דב נולד בשנת 1933 בפתח תקווה, וכתחביב היה צולל ודג דגים. באחד מימי הצלילה של דב באילת, בשנת 1960, החלה אשתו, אסתר פלד, לאסוף צדפים על החוף. עם יציאתו מהמים אמרה לו: "אם יש על החוף כאלו צדפים יפים, תאר לך כמה יפים אלו שבמים העמוקים". ואכן היא צדקה לדעתו, ומאז נשבה דב בקסם הצדפים, והפך את איסוף הצדפים והעיסוק בהם לתחביבו העיקרי. דב היה אוטודידקט. הוא קנה ספרים בחו"ל, קרא ולמד שעות וימים אודות הזנים השונים של הצדפים. החל משנות השישים ועד שנות התשעים ערך דב מסעות מרתקים למקומות נידחים ברחבי העולם, כדי לחפש אחר צדפים מיוחדים. במסעותיו הגיע לחבש, אריתריאה, אוסטרליה, ניו-זילנד ,איי סיישל, סינגפור, מאוריציוס, ציילון, פוקט איילנד, הפיליפינים, תאילנד, האוקיינוס ההודי ועוד. הוא צלל, גילה, אבחן, חקר ומיין בעצמו משפחות של צדפים והגדיר אותם. לאחר בדיקות קפדניות הגדרותיו אושרו והוכרו על ידי מדעני הקונכיות המוכרים והחשובים בעולם בשנים אלו. אחד-עשר צדפים גילה דב, וכנהוג בעולם הצדפנים הבינלאומיים, נתנו לאחד-עשר הצדפים האלו שמות הקרויים על שם האספן החוקר והמאבחן. למשל יש צדף הנקרא "דובי פלדי", וזהו סוג של מורקס. דידי מנוסי  כתב על "ארץ הצדפים" בספרו "מאנטרטיקה עד פפואה", והקדיש לדב פלד פרק בספרו.
דב היה מאספני הצדפים הידועים בעולם ובישראל ולימים התחביב הפך גם לעסק מצליח. בנוסף לעבודתו כמהנדס וכבעל חברה המתמחה בעבודות חשמל גדולות ובהגנה קטודית, עסק במכירת צדפים, תכשיטים וקישוטי צדפים מעשה ידיהם של שני ילדיו, ערן וסיגל, שהדביקו בעצמם את הצדפים. החברה להגנת הטבע נתנה לדב אישור ורישיון לעסוק במכירת צדפים, והיו לו חנויות בשארם א-שייך (עד מלחמת יום כיפור) ובאילת. דב תרם צדפים למכון חקר הימים והאגמים בשקמונה חיפה. דב היה ציוני ולחם כשריונאי מגיל שמונה עשרה ועד סוף שרות המילואים שלו, במלחמת ששת הימים (בה קיבל צל"ש), במלחמת ההתשה ובמלחמת יום כיפור."

 הכנת הסקירה: ערן גולדנברג, ענף שירותים טכניים ותחום יעץ

לאחרונה חזרו ממשמר הספרים שלנו בקרית ארבע 4 ספרים נדירים.

ארבעת הספרים שחזרו משימור

וכך הם נראו לפני...

 ספר האגודה. מאת זוסלין אלכסנדר הכהן. קרקא: יצחק בן אהרון, 1571.

ספר האגודה – כתוב בכתב רש"י. הספר מסכם את המסקנות ההלכתיות של סוגיות התלמוד ובנוי על פי דעתם של הפוסקים שחיו לפניו. ספר זה נועד להיות ספר הלכה פרקטי והשפיע רבות על הקהילה האשכנזית. מחבר הספר היה מחשובי פוסקי חכמי ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-14. רב חייו פעל בפרנקפורט. 

ספר האגודה. מאת זוסלין אלכסנדר הכהן. קרקא: יצחק בן אהרון, 1571.

 Buxtorf, Johann,1564-1629. Johannis Buxtorfi lexicon Hebraicum et Chaldaicum. Londini : Jacobi Junii, & Mofis Bell, 1646

הספר קיים אצלנו בשני עותקים, שני העותקים שומרו. הספר כתוב בשפה הלטינית והעברית ועוסק בתרגום מילים מעברית ללטינית. הכותב מלווה את פרושיו בהסתמכות והבאת דוגמאות מן המקורות. המחבר נולד בווסטפליה – גרמניה ושהה תקופה ארוכה בבזל. היה הבראיסט ידוע ופרופסור לשפה העברית. הקדיש את חייו ללימוד השפה העברית וספרות רבנית, היה בקשר עם מלומדים יהודים רבים בנושאים הלכתיים. את ספרו lexicon Hebraicum et Chaldaicum כתב בשנת 1607 ולא סיים את כתיבתו. בנו ערך את הספר לאחר מותו והוציאו לאור. הספר פורסם שנית בליפציג בשנת 1869 עם הערות מאת Bernard Fischer. 


 Johannis Buxtorfi lexicon Hebraicum et Chaldaicum. Londini : Jacobi Junii, & Mofis Bell, 1646

המשמר מבצע הערכת תהליך העבודה.

מפרקים את הספר מהכריכה. מסירים סלוטיפים או סרטי ניר מכל סוג שהוא. יש צורך לדעת באיזה דבק נעשה שימוש בספר כדי לדעת באיזה חומר להשתמש כדי להסיר את הדבק. הדבקים שבהם השתמשו בספרים הנ"ל הם מהסוג הישן מאד: ניתן לדלל עם מים ולאחר מכן הדבק יורד. (בשנים האחרונות משתמשים בדבק לבן שקשה מאד להורדה). החומרים בהם משתמשים כדי להוריד דבק וכתמים מהניר הם בנזין לבן, קוהל וטלואן. את הדפים מכניסים לאמבטית מים ולאחר הייבוש משלימים את הקטעים החסרים ע"י עיסת ניר שנעשית בבלנדר או ע"י ניר אורז. לעיתים יש צורך לצבוע את הניר כדי לסתום חורים בצבע תואם.

לגבי הכריכה – הוכנו כריכות עור חדשות בעיבוד טבעי. יתרון של סוג עור זה הוא חיי מדף ארוכים מאד. בנוסף עור מסוג כזה מקבל "הטבעות"  - בניגוד לעור מודרני המכיל מתכות רבות ולא ניתן להטביע עליו.

על כריכת העור בוצעה ב"ספר האגודה" הטבעה עיוורת באמצעות חימום: ע"י הטבעה כזאת העור משנה את הצבע והציור של החותמת נטבע על הכריכה. נבנו מנעולים על גבי הכריכה שמשחזרים במדויק את המנעולים המקוריים שנשחקו כליל.

על כריכת הספר  lexicon Hebraicum et Chaldaicum בוצעה הטבעת צבע במכונת קוויק פרינט.

תהליך כריכה זה והשימוש בחומרים הנ"ל דומה לתהליך כריכה מסורתי. העור הטבעי הוא גמיש הרבה יותר ולכן העיבוד שלו יותר מגוון – כך עבדו בעבר.ההטבעות הנ"ל נעשות לפי רוח התקופה המקורית של הספר ולפי מה שהיה מקובל אז.

 سامي، مصطفى،توفي ١٧٣٣. تاريخ سامي وشاكر وصبحي. قسطنطينية : [د. ن.]،   ١٧٨٣م. 

הספר כתוב בשפה תורכית- עותמנית ויצא לאור בשנת 1783. הספר עוסק בהיסטוריה של תורכיה במאה ה-18. צורת הכריכה של הספר היא מיוחדת ובהשפעת התרבות הערבית, הייתה מקובלת באזור אסיה באותה תקופה. שיקום הכריכה של ספר זה החל בהסרת הקרטון מהעור. לאחר מכן העור המקורי נוקה ושוקם באופן ידני בעזרת החומר טלואן וכוהל להסרת הכתמים. נבחר עור בצבע  ובמרקם דומה להשלמת הקטעים החסרים. העור המקורי והעור החדש הודבקו  על קרטון תוך כדי שילוב קטעי העור המקוריים בכריכה. על הכריכה הוטבעו איורי זהב במכונת קוויק פרינט בדומה לאיורים שהופיעו על הכריכה המקורית.

سامي، مصطفى،توفي ١٧٣٣. تاريخ سامي وشاكر وصبحي.قسطنطينية :[د. ن.]،   ١٧٨٣م. 

 הכנת הסקירה: עדינה צור ג'יג'י  צילום: אלכסנדרה וולוך-גרנדלבסקי

 מאת: צילה הראל (גמלאית הספרייה)

כשהתחלתי לעבוד בספריית האוניברסיטה לפני כ-40 שנה עבדנו 6 ימים בשבוע, בלי הפסקה לארוחת צהרים. אחרי כמה שנים, האוניברסיטה עברה לשבוע עבודה של חמישה 5 ימים, יום עבודה של 8 שעות במקום 7, וכן אפשרה לעובדים לעשות הפסקה לארוחת צהרים. הקפיטריה היחידה בקמפוס אז היתה מתחת לספרייה בבניין הראשי, בקומת ה-500 החשוך ונטול החלונות. האוכל שהוגש שם גם היה נטול דמיון, טעם וריח, אבל בלית ברירה אני וחברי לעבודה הסתפקנו במה שיש.

כעבור מספר שנים, כשעלה בשיחת היום נושא ההסעדה בקמפוס (יותר נכון חוסר אפשרויות ההסעדה),  יודעי דבר ועניני הטעם בספרייה גילו לנו שיש מקום הסעדה נוסף בבנין הרב תכליתי שקרוי "אפי". אני וחברתי לעבודה רחל, שותפתי לארוחות הצהרים, החלטנו לבדוק במה מדובר. שקלנו בכובד ראש אם הליכה של כ-15 דקות ממרומי הבניין הראשי עד לבניין הרב-תכליתי ברגלי ההר מצדיקה את המאמץ. קרקורי הבטן והסקרנות הגסטרונומית שכנעו אותנו שכן.

בחרנו את היום ואת השעה למסע ומצוידות בארנקים יצאנו לדרך. כשהגענו לבנין הרב-תכליתי, לא מצאנו שלט או כל אמצעי הכוונה אחר למקום של "אפי". לאחר ששאלנו אין ספור אנשים בבניין, עלינו לקומה השנייה, עברנו פרוזדור ארוך, פנינו שמאלה, ימינה ושוב שמאלה, ולפי הריח הגענו לחדר קטן בפינת הקומה, כנראה כיתה לשעבר, עם שלט על הדלת מדף A4 שעליו כתוב בכתב יד "אפי". בחדר היו כמה שולחנות שעליהם סירים ותבניות של מזון, עוד כמה שולחנות וכסאות לסועדים, בקיצור מקום שהזכיר בית תמחוי במחתרת.  היות והגענו עד הלום החלטנו לבדוק במה מדובר ולהעיז לטעום. עברנו ליד הסירים הגדושים בתבשילים ביתיים ומפתים: קוסקוס עם ירקות, שניצל ופירה, עוף ותפודים צלויים, קציצות וירקות מאודים. אפי הגיש את המנות בעצמו וגם טיפל בקופה. בחרנו, אכלנו, שבענו  מהמנות הנדיבות והמחיר הסביר, וחזרנו לעבודה בספרייה, עייפות אך מרוצות.

בבוא השנים, עם התפתחות האוניברסיטה וגידול האוכלוסייה שבה, נפתח אזור הסעדה חדש בבניין הראשי, צמוד לספרייה. כשבאנו בפעם הראשונה לבדוק את המקום מצאנו לשמחתנו חדר אוכל מרווח, מואר, ואפילו חדר נפרד לסגל, ומגוון מזנונים ותפריטים: בית קפה עם ארוחות בוקר, סנדוויצ'ים וסלטים, מקדונלדס הידוע עם ההמבורגר והצ'יפס, מזנון תאילנדי, ובמקום כבוד בשורה את המזנון של "אפי". שם, מאחורי דלפק חדיש עם מגשים ותבניות מבריקים במלוא הדרם, המתינו התבשילים המוכרים ומחממי הלב, אוכל ביתי כמו של אמא. אפי גם התפתח עם הזמן והוסיף להיצע מגוון סלטים טריים וצבעוניים, אפשרות לקחת אוכל "הביתה" בכלים חד-פעמיים, מנות צמחוניות ודג סלמון. כדי לעודד תזונה נכונה, הוא תלה שלט, ליד המחירון, עם הערך הקלורי של כל מנה. כהרגלו, ובעזרת צוות עובדות נמרצות, אפי המשיך להגיש עם חיוך מנות גדושות ומשביעות, עם כל הלב.

סיס ורחל

בימים האחרונים, השתתפנו, כמדי שנה, ביריד הספרים בשפה הערבית בעיר נצרת. יריד זה מאורגן על ידי ספק הספרים مكتبة كل شيء, ובו אלפי ספרים שהובאו לארץ מירידי ספרים שהתקיימו בחודש ינואר בקהיר ובקזבלנקה, ממגוון הוצאות הספרים הגדולות ברחבי העולם הערבי. לאחר בדיקת המצאי שם, בחרנו ספרים אשר מעשירים את אוסף הספרייה שלנו במגוון תחומים כגון: אסלאם, שפה וספרות ערבית, דקדוק ערבי, היסטוריה ופוליטיקה של המזרח התיכון ועוד. הספרייה רכשה ספרים בערבית גם מספקים נוספים אשר ביקרו ביריד הספרים בקהיר.
מצורפות מספר תמונות מהיריד:

יריד הספרים

ליאת שלאל



ערן גולדנברג

 הכנת הסקירה וצילום התמונות: ליאת שלאל וערן גולדנברג.

לאלבום תמונות מהמפגש

ג'ניפר טגה, אישה מרשימה מאד עם סיפור חיים מרתק, הייתה אורחת הספרייה, המכון לחקר השואה על שם שטרוכליץ והמרכז ללימודי גרמניה ואירופה במפגש מיוחד שאורגן לכבודה.
ג'ניפר שגילתה לפני מספר שנים שהיא נכדתו של אחד הפושעים המתועבים ביותר בתקופת השואה, אמון גת, שיתפה באופן כנה ופתוח על תחושותיה, פחדיה, רצונותיה ותסכוליה מסיפור החיים המרתק שזימן לה הגורל.

בראשית ביקורה בספרייה נפגשה ג'ניפר עם הנהלת הספרייה וחברי סגל אקדמי, חוקרי השואה. המפגש האינטימי איפשר למשתתפים להכיר את ג'ניפר באופן אישי ולהבין ממנה פרטים אודות עברה, כפי שהם מפורטים בספרה "אמון-סבא שלי היה יורה בי".

מפגש בספרייה

יום העיון שהחל כשעה אחר כך, היווה את שיא ביקורה של הסופרת, כאשר קהל של 350 איש היגיע ביום גשום במיוחד, כדי לשמוע ולהתרשם.

המפגש באודיטוריום הכט

לסיום יום העיון הוזמנה לעלות לבמה ניצולת שואה הגברת רינה בירנהק שעומדת בקשר עם ג'ניפר מאז שיצא הספר לאור לראשונה בגרמניה. רינה הכירה פנים מול פנים את אמון גת,  סבה הידוע לשימצה של ג'ניפר והוא חס על חייה בתמורה לשני גורי כלבים שהיא מסרה לו. רינה שיתפה את סיפורה המרגש עם הנוכחים ודומה שאף עין לא נשארה יבשה.

ג'ניפר טגה 

נשאו דברים וברכו: פרופסור יוסי ציגלר, הראש האקדמי של הספרייה, פרופסור אריה כוכבי, ראש המכון לחקר השואה וראש התכנית הבינלאומית לתואר שני בלימודי השואה ומר אברם קנטור, עורך ראשי של ספרית פועלים. את האירוע הנחתה הגב' נעמי גרידינגר, סגנית מנהלת הספרייה.

יום העיון בפרט והביקור כולו נחל הצלחה רבה והספרייה גאה לעמוד מאחורי יוזמה תרבותית חשובה שכזו.

הכנת הסקירה: ריקי גרינברג, צילום: ג'ני כרמל

לקראת כנס תרבות האוכל הישראלית שיערך ב-18.3.15 נסרק בימים האחרונים אלבום: "תחרות בעלת הבית הישראלית" מתוך אלבומי ארכיון אבא חושי, שבארכיוני הספרייה.

האלבום נערך ע"י פרסום "אלי" וניתן במתנה לראש עירית חיפה דאז מר אבא חושי, ומסכם את תחרות בעלת הבית הישראלית הארצית שנערכה בשנת 1957 בחסותו. מספר חברות המשווקות מוצרים שמשרתים את עקרת הבית בחיי יום יום החליטו לארגן את התחרות כמפעל ציבורי כדי להעלות את מעמד עקרת הבית בעיני הציבור ובעיני עצמה. התפיסה שעמדה מאחורי התחרות הייתה מתן הוקרה לעקרת הבית שמהווה את היסוד לחיי משפחה מאושרים וכן הכרה בחשיבות מעמד עקרת הבית כגורם שמהווה בסיס לחיים הכלכליים של המדינה כולה.

ארגוני נשים שונים שתפו פעולה ובחרו את המועמדות. המבצע החל ב-22.2.1957 והסתיים ב-28.5.1957.

פרסום התחרות

במקום הראשון זכתה גב' פני הר-געש, בת 35 מרמות רמז בחיפה, ילידת קזבלנקה, 9 שנים בארץ. היא זכתה בתואר ובכיריים של גז.
מנימוקי השופטים לבחירתה:  "עבודתה הצטיינה בשקט ובזריזות. היא הספיקה לאפות עוגה ומגדנות ממינים שונים לחגיגת יום הולדת. היא קישטה את השולחן בטוב טעם. הופעתה וסביבת עבודתה אמרו ניקיון וסדר. אם כי היא אם ל-5 ילדים, ביתה הצנוע בין שני החדרים נקי למופת, מסודר ונאה, אומרות השופטות שביקרו בביתה. גיל הילדים – שלשה בנים ושתי בנות – הוא בין 4 ל-16. משכורת בעלה, רואה חשבונות במקצוע, אינה מספקת ל-7 נפשות וגב. הר-געש תופרת, רוקמת ואף יודעת כובענות...".


המבחן המעשי

במקום השני זכתה גב' חנה שטרית מטבריה. היא זכתה במכונת כביסה "קללי".
מנימוקי השופטים לבחירתה: "אישה נעימה וזריזה זו השאירה בבית חמישה ילדים כשהצעיר בהם בן חצי שנה. לא קל להיות אשת חיט בטבריה ועל אף הילדים הרבים והפעוטים עדיין מוצאת היא כשלוש שעות מידי יום לעבודות תפירה וסריגה לשם פרנסה. 'אין בביתי אף לבוש אחד, אומרת היא, שלא אני תפרתיו או סרגתיו'".

במקום השלישי זכתה גב' נטע סברדלוב מרמת גן. הפרס הוא מוצרי "קלין" לכל ימי חייה.


פרסום בעיתונות

בין הנשים שהתחרו הייתה אשת רב, עולה מטורקיה ואשת פועל ביקב שהצליחה לגדל ולהעניק השכלה ל-5 ילדים בתנאים קשים מאד.
 כל עשרת המתמודדות זכו בפרסים: הפרס הרביעי כלל מזוודת עור של "שמן" עם תמרוקים ועשרה ימי הבראה, פרס חמישי המחאה של 250 ל"י, מפעל "דורינה" תרם 3 מערכות ביגוד, וכן ניתן גם סיר לחץ ומוצרי מזון. 

לפי מסמכים הקיימים באלבום – היו תכניות מעשיות לקיים את התחרות גם בשנת 1958.

שיטת התחרות הייתה כדלקמן:

 פרסום: מסע תעמולה נרחב בעיתונות, ברדיו, בקולנוע ובכרזות שונות ומידע לגבי תנאי ההשתתפות בתחרות בכל רחבי הארץ .

 חלוקת שאלונים שחוברו ע"י חבר שופטים של ארגוני הנשים.

 מיון השאלונים ובחירת 300 נשים מצטיינות.

 בקורי בית בכל רחבי הארץ אצל 300 הנבחרות במשך 4 שבועות ומסירת דו"ח לוועדת השופטים המרכזית.

 קביעת 10 עקרות ביית זוכות ופרסום תמונותיהן + מאמר בעיתון "לאישה".

 בחינה סופית וחלוקת פרסים בחיפה, בנוכחות ראש העיר אבא חושי, חבר השופטים, נציגות ארגוני הנשים והחברות היוזמות ועיתונאים. עשרת המועמדות עברו בחינה מעשית בבית ספר "ויצו" בבישול, כביסה וגיהוץ. חבר השופטים קבעו את המצטיינות לפי בחינה מעשית, דו"ח על הביקור הביתי, שאלון.

 חלוקת הפרסים – נערכה על ידי ראש העיר מר אבא חושי אחרי הצהריים בהיכל העיריה.

 התפרסמו תוצאות הבחירה, פורסמה תמונת שער בעיתון "לאישה", פורסמו מאמרים על כך בעיתונים יומיים בעברית ובלועזית וכן גם בעיתון "לאישה", הוסרטו סרטים ע"י "יומן כרמל" המסכמים את הנושא ב-90 בתי קולנוע בכל רחבי הארץ.

האלבום היינו חלק מהארכיון ע"ש אבא חושי, ארכיון מרכזי בארכיוני ספרית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה. הוא נסרק ונשמר גם בארכיון הדיגיטלי ע"ש אבא חושי, המרכז למדיה דיגיטלית –הספרייה, אוניברסיטת חיפה.  לצפייה

 הכנת הסקירה: עדינה צור-ג'יג'י, ארכיונים וספרים נדירים, תחום מדיה

ד"ר ערן שלו, ראש החוג להיסטוריה כללית, זכה במענק מטעם אוניברסיטת ייל. ד"ר שלו בחר לתרום את המענק שלו, 675 דולר, לרכישת ספרי הוצאת ייל עבור הספרייה. קיבלנו 22 ספרים, בעיקר בתחום ההיסטוריה האמריקאית של תקופת המהפכה, המפורטים בהמשך. 
אנו מודים לד"ר שלו על תרומתו הנדיבה והחשובה לאוסף הספרייה!

 לעיונכם: רשימת הספרים שנתרמו:

ב-25.1.15 שמחנו לארח בספרייה את בני משפחת בוכסווילר: חסידה בוכסוווילר, זיו בוכסווילר וליויה ואלון כסלו.

בשנת 2003 תרמה משפחת בוכסווילר אוסף פרסומים עצום ויחודי על הרעיון הקיבוצי והסוציאליסטי, המונה כ- 12,000 ספרים, חוברות ומסמכים. בנוסף לתרומת הספרים הייחודית מגיעה המשפחה לביקור בספרייה מידי שנה ותורמת מלגת השתלמות לספרן בספרייה בחו"ל. במפגש השנה סיפר בועז דותן מענף מערכות מידע ספרייתיות על נסיעתו במסגרת כספי התרומה, לכנס איגלו שנערך בעיר אוקספורד, אנגליה בחודש ספטמבר האחרון.

תיאור כנס "איגלו"באוקספורד, אנגליה

בני המשפחה שיתפו אותנו באווירה בקיבוץ בארי בתקופת מבצע "צוק איתן" והזמינו אותנו לבוא לבקר באזור בשנה הבאה בתקופה שהדרום הופך לאדום מפריחת הכלניות.

שדות הכלניות בקיבוץ בארי


מסיירים בספרייה

דברים לזכרו של ד"ר מאיר בוכסווילר שכתב ד"ר מרקוס זילבר ינואר 2012

 צילום: ג'ני כרמל, צילום שדה הכלניות: משפחת בוכסווילר

תצוגה חדשה בגלריית "חלון למזרח" בויטרינות הספרייה "קימונו - לא רק בגד" את התצוגה הקימו הגב' ריקה טקאקי-עיני והגב' סיגל שניידר מהחוג ללימודי אסיה. כל הפריטים בתצוגה הם של חברי הסגל בחוג ללימודי אסיה. 

הקימונו (מתוך פוסטר התצוגה המצורף בהמשך. באדיבות החוג ללימודי אסיה)

אחד האוביקטים המזוהים ביותר עם תרבות יפן הוא הקימונו. פירוש המילה "קימונו" הוא משהו שלובשים או בפשטות, בגד, מלבוש. במקור היה הקימונו לבוש של פשוטי העם או בגד תחתון של האצולה ביפן. והחל מהמאה ה-16 הפך לפריט הלבוש העיקרי של שני המינים בכל המעמדות. רק במאה ה-17 התחדדו ההבדלים בין בגד של נשים לבין בגד של גברים. מאז הוצגו לראשונה ביפן בגדים מערביים באמצע המאה ה-19, נעשתה הפרדה במינוח בין בגד מערבי לבגד יפני. כאשר התחילו ללבוש ביפן בגדים מערביים באורח יומיומי, המילה קימונו קבלה משמעות של "בגד יפני מסורתי".

לקימונו גזרה פשוטה ושטוחה התפורה בקווים ישרים בצור האות T. והוא מתאים לתרבות ולאורח החיים היפני המסורתי. במערב נהוג להתאים את הבגד לגוף האשה, ואילו ביפן צורת הקימונו אחידה. לובשים את הקימונו כאשר כנף הבגד השמאלית מונחת מעל הימנית ונקשרת באמצעות אבנט הנקרא OBI. תחתיו מקופלים עודפי הבד להתאמת האורך. כאשר אישה לובשת קימונו, מושכים לאחור את הצאוורון כדי לחשוף את הצוואר....למידע נוסף: עיצוב הקימונו - צבעים, סמלים ומוטיבים והקימונו כיום.















































 צילום: ג'ני כרמל