סרג' כהן, מענף מערכות מידע בספרייה המשתתף בסדנת כתיבת זכרונות באוניברסיטה מספר על היעץ שלנו מנקודת מבטו...

כאחראי על זרימת הביטים השוטפת ותקינות מחשבי האפליקציות של הספרייה, לא הייתי אמור לצאת אי פעם מבדידות משרדי, שם בתחתית המבנה. לימודי תואר שהפכו אותי לסוג של מידען וההבנה ששמונה שנות עבודה תרמו מעט מאוד להכרות הנפשות הפועלות, דרבנו אותי לצאת לאור הספרייה ולהשתלב בפעילות שרותי יעץ.
הספרייה של האוניברסיטה, על גלגוליה השונים, שזורה, לתקופה מסוימת, בחייהם של רבים: חוקרים, סטודנטים ואנשי קהילה, וגם מבקרים מזדמנים.
הספרייה מעוררת תחושות ורגשות רבים: הערצה ויראת כבוד למוסד המנסה לשרוד בתקופה לא קלה מחד, ותחושה של "קבר רעשני ופורה" הנותן אווירה של בית חם וחופשי, מאידך.
הספרייה היא ממלכתה הבלתי מעורערת של הספרנית. למי אין בראש (מספרות ילדים או יצירות אומנות שונות) את תמונת הספרנית ככיעור גס, חצוף ועז מצח המרתיעה באמצעות המראה והדיבור כל מועמד מלהיכנס לאולם הקריאה שלה? היא רזה ושטוחה כקרש, ננסית וקצרת רואי בצורה מפלצתית. מרכיבה מחצית משקפיים, לובשת חליפות מחויטות שיצאו מהאופנה עם צמה אסופה ואצבע שעוותית שהוקפאה לעמדת השתקה ""ssshhh....

ולא היא. בספריה מתחילים לבצבץ גברים פה ושם, אם כי, ולשמחתי, עדיין בצוות יש בעיקר נשים. ואין ספרנות יש מידענות. המרחב הפיזי משדר נוחות, ביטחון וברוכים הבאים. תחושה זו קשורה גם לסידור וטיב המטלטלים. כלומר כול הווית המקצוע הינה להפוך את הספרייה מקובלת יותר, בתקווה להפחתת המתח הקיים אצל המחפש מידע נואשות. באופן רחב יותר יש הרגשה שתמיד יבורך החוקר בבואו, יהיה מענה לשאלות בלי לשפוט ובתמיכה מלאה למחקר. הספרייה העכשווית מצטיירת כמקום ידידותי, מכוונת משתמש, הפועלת לספק חוויה חיובית ולהפיג את החששות מסטריאוטיפים שהשתרשו אודות המקצוע.

זה מובן מאליו, אבל זה מובן יותר במעשים. מדובר על "המידענית הנלהבת", בלבוש מקומי, שכבר מהמבט הראשון מקבלת את פני הבאים בחיוך רחב מלווה במסר הכי חשוב "בואו, בואו, אני כאן כדי לעזור עד כלות הזמן. לא תצאו מפה בידיים ריקות..". ל"מלכת עולם התוכן", על גווניה השונים, ראש פתוח וגמישות אינטלקטואלית שמקנים מיומנויות המאפשרות להראות עניין וכושר התמודדות עם כול קושיה, בניטרליות ובמסירות. קורה ויש הרגשה שהמחט לא נמצאה בערימת השחת והתשובה לא מספקת, אזי החוקר מועבר לייעוץ משלים, ללא כחל ושרק. יש הגינות.

אם "במלכות עולם התוכן" קל לחפש מידע והחוקר ייצא מהמבוך וידו על העליונה, עדיין קשה למצוא דעת וכאן מתחילה מלאכתו של החוקר. וכאשר זרם מבקשי העידוד פוסק לרגע, ב"מלכות עולם התוכן" מציאת הנחמה הינה בהמשך ניהול הבית ביד רמה, תוך שימוש אינטנסיבי בטלפון נייד. יש שיאמרו שגם תור כדי יעץ, יש מחיצה במוח הדואגת בראש ובראשונה לענייני הילדים והמשפחה. האינסטינקט האימהי ממשיך לפעול גם בשיא העיסוק הטכנולוגי.
הספרייה נתפשת כמקום חי ותוסס, שבו השקט המוזיאוני שאפיין את ספריית העבר, פינה את מקומו לפעילות רוחשת. זו ספריה המדריכה את ציבור המשתמשים באופן שוטף ומספקת סביבה לימודית בזכות עצמה, עבור יחידים או עבור קבוצות. אם בציבור המשתמשים עסקינו, לתחושתי הוא משקף את הפסיפס של החברה הסובבת. חברה רב-תרבותית הנאבקת להיות גם פלורליסטית ולא פרטיקולרית מחשש שפרטיקולריזם הינו מתכון המאיים על היתכנות לדיאלוג בין חברי קבוצות תרבותיות שונות ועלול להוביל עד לבדלנות.
מהדלפק אני ראה שיש יותר צמאות למידע מאשר צמאים. האם זה בגלל שציבור הסטודנטיות גדול יותר מציבור הסטודנטים? או בשל העובדה שגבר לא ישאל לאיזה כיוון לנסוע, לא משנה מאיזה מוצא הוא? סוג של קבוע זכרי. וגם בגוון השאלות, יש הבדל: בעוד שהסטודנטיות ממוקדות בנושאי מגדר, רגש, זוגיות ומשפחה, חינוך, טיפול בילדים, בריאות, סיעוד... עבור הסטודנטים הכול מעניין חוץ מנושאים אלה.

אני בא מרקע ריאלי, לא בחרתי להיות שם. פשוט להוריי הייתה התבונה לא לנתב אותי לפי עניין אינטלקטואלי טהור, שנטה לכיוון ההיסטוריה, אלא לתחומי לימוד קצת יותר מעשיים. לא שהייתה להם תפישה אליטיסטית של החברה אלא ניסו לתעל על פי האופציות הכלכליות והבנתם במה שצופן העתיד. ומה שהיה נראה חוף מבטחים בזמנם היו מקצועות בתחומי הרפואה והטכנולוגיה. תפשתי שאפשר לשלב בין העניין האישי לבין דרישות השוק. מדוע הקריירה חייבת להגדיר את האדם? כהעשרה עצמית, להיות בסביבה של לימודים הומניסטיים מהווה יותר מתחביב, זהו סוג של סגירת מעגל.

 כתב: סרג' כהן, ענף מערכות מידע ספריתיות