ד"ר אנדרי עשת, בית הספר למדעי המדינה, אנשים, ספרייה, ביה״ס מדעי המדינה ל״ו שנים ויותר של יחסי גומלין
חמישה עשורים חלפו מאז הקמת אוניברסיטת חיפה, אך בל נשכח, קדם לה המכון האוניברסיטאי באמצע שנות ה60 של המאה ה 20.
כל התקופה הזאת, חיי היו קשורים קשר הדוק לגלגוליו של המוסד האקדמי ולליבו הפועם, כן, ספריית האוניברסיטה, היהלום שבכתר. אכן, זיקתי לספריה נבע ממיגוון רחב של נסיבות, החל בצרכיו הלימודיים של סטודנט מן השורה, בין השנים 1965 – 1968 וכן, כפעיל באגודת הסטודנטים וכחבר ועד האחראי על מפעל השכפול של אגודת הסטודנטים. שלב נוסף בזיקה זו לספריית האוניברסיטה היה, כשמוניתי כמתרגל בשני שעורי מבוא בחוג למדעי המדינה, בנושא: מבוא לתורת המשטרים ומשטר מדינת ישראל בין השנים 1969 ל 1971.
היות ובאותם הזמנים החוג למדעי המדינה היה אטראקטיבי במיוחד בקרב ציבור נרחב ביותר של סטודנטים/יות, צרכי הלימוד שלהם ושלי בתואר השני בירושלים, הביאו אותי לאינטראקציה חזקה במיוחד עם גורמים שונים ומגוונים בספרייה. הדאגה לרכישה של ספרים לשני המבואות ועותקים מספיקים של פריטי הביבליוגרפיה (ספרי חובה ומאמרים) ובהמשך, הנחיית עובדי אגף השמורים בספרייה להכנת תדפיסים, הביאה לזיקת גומלין הדוקה זו, ביני לבין ספרני ספריית האוניברסיטה והחוג למדעי המדינה שהיה בתהליכי התרחבות מתמדת.
בתקופות ממושכות היו משתתפים מספר מאות סטודנטים/יות כל שנה, בשעורי המבואות של מדעי המדינה, לפיכך, אין זה מפתיע שהפכנו לגורם כמותי רב משקל וללקוחות חשובים, למתן שרותים מגוונים מטעם הספריה ומעצבי דרכה.
שלב חשוב בהתפחות הספרייה, מספרייה שמאפייניה יועדו למכון אוניברסיטאי, כך היתה הספרייה בעירוני ה׳, היה, כשהמכון האוניברסיטאי עבר לקמפוס הנוכחי לבנין, הרב תכליתי בשנת 1967. זכור לי מר הירש מאותה תקופה שנע ככספית ברחבי מרחב הספריה וכן ספרנית ייקית, עם ארשת פנים אצילית שהצטרפה, כך נאמר לי, לעמנו. המקום החדש של הספרייה ברב-תכליתי, בקומה השניה, היה מרווח יותר, אבל עדיין היה מיועד למטרות הצנועות של מכון אוניברסיטאי קטן שמספר תלמידיו והסגל שלו היה מצומצם למדי, פחות מאלפיים סטודנטים.
הספרייה שינתה מקומה ושודרגה מהרגע שהמכון האוניברסיטאי קיבל עצמאותו מהאוניברסיטה העברית. בודלו בהדרגה תפקודי הספרייה זה מזה והוקמו מדורים ואגפים בהתאם להתפתחויות בהוראה האקדמית ובצרכי הסטודנטים ובהתקדמות בניהול ספריות וחידושים טכנולוגיים במסגרתם.
כשנבנה הבנין החדש, עברה הספרייה למשכנה החדש בבנין הראשי, במחצית הראשונה של שנות ה - 70. מכלול הספרייה הוגדל והורחב, בעקבות העשרת הספרייה בספרים וכו׳. ההתמחות הזאת בקרב ספרני האוניברסיטה, חיזקה את קשרי הגומלין, בינם לבין חוגי הלימוד. כשחזרתי מהשתלמותי לתואר השלישי בחו״ל וקודמתי לדרגת מרצה, החל שיתוף פעולה מקצועי וחברי עם עובדיה המסורים בספרייה בבנין הראשי. התברר לי שניתן לאיש אקדמיה באוניברסיטה להשפיע, לפחות במקצת, בדרכים שונות על התפתחות הספרייה. הנהלת הספרייה נתנה לתחומי מחקר וענין ונושאי הוראה קדימות, בנושאי רכש ספרים וכתבי עת חדשים. כך לדוגמה, נושאים כמו תהליכי האיחוד האירופי, או נושאי משטר מדינת ישראל, או סוגיות בחקר פדראליזם שענינו אותי ואת תלמידי, זכו לעדכון שוטף מצד הספרייה. כל ספר חדש וכתב עת שעסק בנושאים הללו, קיבל עדיפות בהחלטה לרכישתו. בתפקידי להציע כותרי ספרים היה תמיד לנגד עיניי נושא העלויות הכספיות לספרייה ולתקציבה. כשיכולנו לרכוש ספר בכריכה רכה, העדפנו זאת על פני אלטרנטיבה יקרה יותר. נזהרנו בהזמנת עותקים רבים מידי של ספר חובה. אין זה מפתיע כלל ששנים ארוכות נחשבה ספריית אוניברסיטת חיפה, בתחום הספרות המחקרית ובתחום
כתבי העת, בת זמננו, לאחת הטובות בישראל וליהלום בכתרה של אוניברסיטה זו. אוסיף שגם במערכת יחסי האנוש, היתה משכמה ומעלה בקמפוס, לפחות בעיני המתבונן מן החוץ. ספרים וכתבי עת שיצאו עוד בתקופות העבר, לפני הקמת המכון האוניברסיטאי, היו עקב אכילס אצלנו, אבל ההתפתחות המהירה של ההשאלה הבין-ספרייתית בשנים האחרונות בראשות ד״ר לין פורת והיעילות והמהירות בשרות שניתן, תיקנה אט אט את הלאקונה הזאת.
ככל שעבר הזמן, כך התפתחו עוד ועוד מחלקות ואגפים בספריה שהתמחו בתחומים שונים, בפעילות השוטפת של הספריה: מחלקת רכש, מדור שמורים, מחלקת ייעוץ, קיטלוג, עברית לועזית, מחלקת השאלה,השאלה בין-ספרייתית מדיה. הוחל בספריה בהכשרת עובדי הספריה להתמקדות בצרכי חוגי לימוד שונים וכך נתוודענו בשנות ה 90 שהספרנית גב׳ ברכה אחילאה, תסייע לקידום נושאי מדעי המדינה בספריה, עבודותיה באיסוף שיטתי על מערכת הבחירות שנכתב על מערכות הבחירות 1996 ו 1999, סייע רבות לסטודנטים ולתחום. באותו זמן לקחתי על עצמי, בהתנדבות, תפקיד המקשר והמגשר בין הספריה לבין החוג ,ובהמשך, בית הספר למדעי המדינה. לאחר מכן, עבדתי בשיתוף פעולה מעולה, עם גב׳ ד״ר נגה רביב שהיתה המתאמת מטעם הספריה והחוג וביה״ס למדעי המדינה ולאחר צאתה לגימלאות, עבדתי בתאום עם גב׳ זלמנוביץ.
תפקידי כמקשר, בין החוג לספרייה ואנשיה, על פי התמחותם ,הביאה למפגשים ותקשורת אינטנסיבית במהלך השנים. בהיותי אחראי על הזמנת ספרים חדשים וכאלו שאזלו, בסיוע להעשרת ביבליוגרפיית הקורסים השונים, העברתי לקולגות באקדמיה, הצעות לספרות מקצועית חדישה והם מטעמם, מסרו לי מה ברצונם שאזמין. גם הזמנת כתבי עת חדשים, היה מוקד לעשיה. לעיתים, כשמדובר היה במרצה חדש, או בתחום מחקר חדש של אחד הקולגות, הספרייה, בקישורי הצמוד, דאגה שהספרות הרלוונטית תהיה זמינה לחוקר ולתלמידיו.
באופן פרדוכסלי, למרות המימדים הגדלים והולכים ובפעילות הספרייה, הצלחתי לפתח מערכת יחסי אנוש, לדעתי, מעולים, ביני, לבין אנשי הספרייה, במוקדי התמחותם השונים. בין הקולגות שלי הייתי עם דפוס פעולה שונה במקצת, כי עמדתי על כך שכל העבודה הרוטינית הזאת, עם אנשי הספרייה, לא תעשה באמצעות מתרגלים, אלא, באמצעותי. דאגתי אישית שהתדפיסים יוכנו כראוי, במהלך השנים, העברתי פרקי הספרים לסריקה והסתייעתי רבות בעבודה המסורה של הספרניות, האחראיות לתחום, במיוחד הסתייעתי בעינת שעתה נמצאת בענף תוכן דיגיטלי בספריה.
אביא לדוגמה את מחלקת הרכש בלועזית ובעברית ומחלקת כתבי עת, אליהן הגעתי לעיתים תכופות, בעיקר לפני תחילת סמסטר, או שנת לימודים חדשה. כשלימדתי את השעור במשטר ישראל, ביבליוגרפיית החובה עודכנה משנה לשנה, על מנת שתותאם למציאות הפוליטית החדשה. איכות האנשים במחלקה זו וכלל הספריה, היתה והיא, אני תקווה גם כיום, יוצאת דופן, במיוחד בפן האנושי ובנכונות לסייע וכן במתן השרות לנזקק לשרותי הסיפריה, ערך עליון.
במחלקת הרכש, נעזרתי, הן על ידי הצוות המסור של דורה, (עם המבטא הדרום אמריקאי המודגש) והן בהמשך בסיוע של הצוות המסור שבהנהלת גב׳ צילה הראל. סייעה לידן רבות גב׳ רחל וייצמן. זהר ירסלב עזרה לי לא פעם באיתור והשגת ספרים לספרייה לשמוש החוג למדעי המדינה. במחלקת הקיטלוג פגשתי תכופות את הזוג צורי ששניהם למדו אתי לתואר הראשון. ברכש של ספרים עבריים, נעזרתי בקרנייה שסייעה בחום ובמדיה הסתייעתי בגב׳ תירוש שלא לדבר על חדר מפות הקיר בספרייה שגם שם כששאלתי מפה להרצאותי, הכרתי את הספרנים באגף זה.
במחלקת כתבי העת שהיתי זמנים ארוכים, בין היתר משום שהיו שם מכשירים, לקריאת עתונות העבר. הצוות של הספרנים/יות מסביר פנים, מקצועי מאוד ומנסה לסייע ככל הניתן, במילוי בקשות הקוראים. תקופה ארוכה עבדו מר שטרן, מורה, עדה גינת שהקרינה נכונותה הרבה, לשרת את המבקשים את סיועה, יאיר דה מרקס ובתקופה שלקראת פרישתי, עאמר כרכבי, בקידום אגף יחודי זה. הסיוע שזכיתי לו מצידם סייע לי בהוראה השוטפת וכן במחקר, ראיתי את האגף הופך בהדרגה,לאגף נרחב במרחב הספרייתי. אזכיר את הספרן יוסף ירושלמי שהיה בין הראשונים ליצירת מאגר מידע, הוא אהב להתהלך באולם הספרייה ולנהל שיחות קצרות עם קוראים שהכיר. אי אפשר שלא להזכיר את שורת האנשים שישבו בפתח הספרייה ודאגו לכך שכל ספר שהוצא מן הספרייה יהיה מסומן בהתאם לכללים, בראשם עמד מר סולומון, במשך תקופה ארוכה. חביבותו זכורה לכל. אזכיר גם את דינה שניהלה את מחלקת ההשאלה תקופה ארוכה, את נעמי שעבדה ביעץ וגילתה מיומנות רבה בהכוונה והדרכה וכן יעל גולן שסייעה רבות בנושאים הדיגיטליים.
כשם שהיו תקופות ארוכות של התרחבות בפעילות הספרייה, היו תקופות של מדיניות צנע שהביאה לקיצוץ נרחב של מספר כתבי עת בני זמננו ואף לעצירת הזמנות ספרים. היות ובאוסף הספרים לא ניתן היה לפגוע, הפכו חיש במהרה כתבי העת, ליעד מועדף להנפת גרזן הקיצוצים. תקופה כזו היתה בשנת 2006 כשהודיעה ראש מערך שירותי הקוראים של הספרייה, על הצורך בביטול כתבי עת חשובים ביותר שעליהם האוניברסיטה היתה מנויה שנים רבות. השיחות בנושא עם אורן ויינברג ופנינה ארז, מנהלי הספריה בשעתו, בנושא לא התנהלו על מי מנוחות. מלאכת הביטול היתה קשה מנשוא אך חרב דמוקלס הונפה במלוא עוזה ופגעה לא מעט באיכויות תחום כתבי העת. עברתי, אישית, בין מדפי כתבי העת והכרכים הקודמים שלהם ובדקתי אחד לאחד, עשרות רבות מהם, באם עיינו בהם אם לאו, באם הושאלו או לא, בכדי, לקבוע איזה מהם נסכים בלית ברירה שיבוטלו. לכתבי העת האלקטרוניים ישנם יתרונות אבל, הכל יודו שבחלקם לא ניתן לראות את האחרונים שבהם, מטעמים הקשורים בסיבות מסחריות של המוציא לאור, של כתב העת. למזלה של אוניברסיטת חיפה, המצב התקציבי של האוניברסיטה רווח יותר בשנים לאחר מכן, אבל הנזק שנגרם לאוסף כתבי העת לא נעלם.
לסכום, מערכת יחסי עבודה וקשרים אנושיים למופת, באווירת הרמוניה ושתוף פעולה.
