תרומת ספרים וכתבי-עת עודפים לסין
לספריית אוניברסיטת שיאמן שבפרובינציה פוג'יאן בדרום סין. זאת הפעם החמישית שספריית האוניברסיטה תורמת פרסומים מעודפיה לסין במסגרת
הסדר ושיתוף פעולה בינה לבין ספריות אקדמיות באסיה. לדברי מנהל ספריית אוניברסיטת שיאמן, פרופ' דהונג שיאו, בזכות תרומות הפרסומים שלנו ושל ספריות אחרות בעולם קיימים בספרייה
שלו עותקים יחידים בסין של ספרים וכתבי-עת חיוניים למחקר.
ראוי לציון שאוניברסיטת שיאמן הינה הספריה האקדמית השלישית בגודלה בסין.
באוניברסיטה יותר מ-3,000 מרצים המלמדים כ-50,000 סטודנטים (בכל תחומי הידע)
החוסר בפרסומים אקדמיים מהמערב נבע מהאיסור הכנסת פרסומים מהמערב לסין
משנת 1949 למשך עשרות שנים. ספריית אוניברסיטת חיפה שמחה לתרום את חלקה להעשרת האוספים של הספריות אחרות ולטיפוח קשרי התרבות עם סין.הובלת הפרסומים מחיפה לסין ממומנת על ידי קרן ייעודית Books for China Project
שמטרתה להעשיר את אוספי הספריות האקדמיות בסין בפרסומים מהמערב.
הכנת הסקירה: צילה הראל, ענף שירותים טכנייםהספרייה עם הפנים לקהילה
רון אלתר מאגף שירותים טכניים בספרייה ליד חלק קטן מהספרים שנתרמו
בעקבות פניות לספרייה ממספר מוסדות ובתי ספר, ביניהם מתנ"ס עין הים בחיפה, בית הספר לחטיבה ולתיכון בירכא והמכללה לפיקוד צבאי בתבור, נאספו בשבועיים האחרונים כ- 1500 ספרי עיון וקריאה לילדים ולנוער, חלקם במצב חדיש לחלוטין, עבור ספריות לילדים ולנוער הממוקמות באותם מוסדות.
ברצוננו להודות לנדיבות הלב של התורמים הרבים מהקהילייה של אוניברסיטת חיפה ומחוצה לה. אנחנו שמחים שבעזרתכם הצלחנו להעשיר את הספריות, לגרום לאושר לקוראים ולתורמים כאחד, ולקראת תקופת החגים הבאה עלינו לטובה, לספק מזון לנפשם של ילדים ונוער בקהילה.
ספרי ילדים ונוער שנתרמו בדרכם למתנ"ס עין הים.
רעות אלוש אוספת ספרים שנתרמו עבור מתנ"ס עין הים.
לעיונכם: מכתב תודה שקבלה הספרייה מצוות פר"ח במתנ"ס עין הים
הכנת הסקירה: ערן גולדנברג, ענף שירותים טכניים.תרומת פרופ' אמוץ דפני
פריטי המידע שנקלטו בספרייה העשירו מאד את האוסף בתחום הביולוגיה בכלל והבוטניקה בפרט. לעיונכם: רשימת הפריטים שנתרמו
הכנת הסקירה: זהר ירסלבמתחם האזנה והצפייה לזכרה של ד"ר דבורה רפאלי -אשכול
מימין לשמאל: מר אליעזר רפאלי, גב' תמה שוחט ומר עמוס גבר
ד"ר דבורה רפאלי (אשכול) ז"ל היתה בתו של לוי אשכול, היא למדה באוניברסיטת קולומביה וסיימה את לימודי הדוקטורט שלה בביוכימיה בטכניון בחיפה.
תמונות מטקס "הסרת הלוט" 16.1.13
גב' חומי רקם, ראש מנהל הספרייה
מר ברוך מרזן, סגן נשיא למנהל ומנכ"ל האוניברסיטה
לאחר הטקס התכנסו האורחים באודיטוריום הספרייה שם תיארה להם גב' נעמי תירוש את התפתחות אוסף הסרטים בספרייה.
גב' נעמי תירוש אחראית אוסף הוידאו
מצורפים בפניכם עיקרי הדברים מהרצאתה של גב' נעמי תירוש:
בעבר כלל אוסף המדיה חומר אור קולי ולא ספרי: שקופיות, סרטי 16 מ"מ, קלטות וידאו ½ אינץ ¾ אינץ, קלטות אודיו טייפים ומפות משחקים. אוסף הסרטים היה קטן וכלל רק כ-100 סרטי 16 מ"מ וכ-330 קלטות וידאו. כיום כולל האוסף יותר מ12,000 כותרים 7,780 קלטות וידאו כ-4,450 DVD יותר מ-100 סרטים נמצאים על שרת הוידאו.
בין נושאי האוסף ניתן למנות כ-600 סרטים באמנות, 2,500 סרטים בספרות, 870 סרטים בפסיכולוגיה, 380 סרטים במוסיקה וכ-6,000 סרטים בקולנוע, בנוסף כולל האוסף מאות סרטים בתחומי ידע מגוונים כגון: היסטוריה (כל התקופות), אנתרופולוגיה וסוציולוגיה, ארכיאולוגיה, ביולוגיה, כלכלה, חינוך, גיאוגרפיה, בריאות הציבור, משפטים, מדע המדינה, אופרות תיאטרון ועוד.
האוסף התפתח מצורך המרצים להשתמש בעזרים ויזואליים לשיפור הלמידה, להסביר ולפשט את החומר הנלמד בהתאם לנושאים הנלמדים באוניברסיטה. במשך הזמן אנשי הסגל השתמשו יותר יותר בסרטים והתייחסו לסרט כאל טקסט ויזואלי כשחלק מהסרטים היו סרטי קולנוע, שהפכו פופולארים מאד, לדוגמא: בחוג לחינוך לימדו יחסי מורה תלמיד מתוך סרטים ולימודי תרבות הועברו באמצעות הקולנוע בחברות כמו יפן – אירן – טורקיה.
כל אוסף הוידאו ניתן לאיתור במערכת "חיפוש אחד"באתר הספרייה וצפייה בסרטים דיגיטליים אפשרית במערכת התדפיסים לפי שם הקורס.
היו זמנים...
ארון מכשירי הוידאו
עמדות הצפייה בעבר...
והיום...
אוסף הוידאו בקומת הכניסה לספרייה
עמדות המולטימדיה לזכרה של ד"ר דבורה רפאלי-אשכול
אנו מודים למשפחת רפאלי על תרומתה הנדיבה לספרייה. צילום: ג'ני כרמלרכישה מאמזון מסייעת לספרייה
מימין לשמאל: זהר ירוסלב וצילה הראל עם ההמחאה הראשונה מאמזון.
אנו שמחים לבשר על קבלת ההמחאה הראשונה מאמזון ארה"ב! ההמחאה הגיעה אלינו בזכות הרכישות האישיות שלכם באמזון המתבצעות דרך הקישור באתר הספרייה ומאפשרות לספרייה להרוויח עמלות.
נזכיר שהספרייה כמו ספריות אקדמיות נוספות ברחבי העולם משתתפת בתוכנית Amazon Associates Program השתתפות בתוכנית זו מקנה לספרייה תרומה כספית מאמזון בגובה של עד כ- 15% ממחיר כל פריט (ספרים ומוצרים אחרים) שאתם רוכשים מחשבון אישי על ידי כניסה לאמזון דרך הקישור באתר הספרייה.
לאחרונה בהמשך לבקשות אנשי סגל נפתח חשבון לספרייה גם באמזון גרמניה וכעת ניתנת האפשרות לסייע לספרייה מרכישה באמזון ארה"ב, בריטניה וגרמניה. בעמלות שנקבל נרכוש ספרים חדשים לאוסף הספרייה.
אנו מבקשים להודות לכל הרוכשים ומקווים שנוכל להמשיך ולפרסם המחאות נוספות שנקבל בזכות הרכישות שלכם!
הכנת הסקירה: צילה הראל, צילום: אלכסנדרה וולוך-גרנדלבסקי.
תרומת אוספו של פרופ' יהושפט הרכבי ז"ל
יהושפט הרכבי ז"ל, ראש אמ"ן לשעבר, פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל לחקר מדע המדינה לשנת 1993.
פריטי המידע שנקלטו באוסף (כ-1500) העשירו את הספרייה בתחומים הבאים: יחסי ישראל ערב, היסטוריה של המזרח התיכון, היסטוריה של ארץ ישראל, מדע המדינה, פילוסופיה כללית ויהודית ושפה וספרות ערבית.
לרשימת הספרים שנקלטו בספרייה.להלן דברים שכתב פרופ' אמריטוס אמציה ברעם מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה, לזכרו של פרופ' יהושפט הרכבי:
את יהושפט הרכבי פגשתי לראשונה כשבחרתי בשיעור שלו באוניברסיטה העברית "קריאה ביקורתית בכתביהם של הוגי דעות ערבים בעת החדשה" או שיעור בשם דומה. היינו בני מזל: מספר התלמידים בכיתה היה שלושה, כולנו תלמידי מ.א ודוקטורט. "פטי" התעקש שנקרא לו בכינוי זה , ולא "פרופסור הרכבי" שהיה בעיניו מיותר לחלוטין.
הטקסט העיקרי שקראנו היה של פילוסוף סורי, צאדק ג'לאל אל-עט'ם, "לקח הערבים לאחר התבוסה". הספר נכתב בהשראת התבוסה הערבית במלחמת ששת הימים והייתה בו התקפה מדהימה נגד האסלאם . אלעט'ם ראה בדת האסלאם את הגורם הראשי לפיגורם של הערבים ולהנצחת נחיתותם. ספר כזה יכול היה לצאת רק בשלוש או ארבע מדינות ערביות בעת ההיא: סוריה ועיראק תחת שלטון הבעת', לבנון החופשית יחסית עדיין ותוניסיה.
בהדרכתו של "פטי" למדנו להעריך את האומץ שנדרש לפרסם ספר כזה ,מה עוד שהכותב, אל-עט'ם, היה ערבי סוני. אין ספק שהנשיא חאפט' אלאסד העלוי (עלוים אינם מוסלמים לדעת רוב המוסלמים) תמך בספרו ובכותבו שכן היה שליט חילוני למהדרין. עם זאת בעולם הערבי, זכה הספר לביקורת קשה מאוד שכללה איומים על חייו של הכותב.
כמורה, הרכבי הקסים אותנו, באישיותו החמה והדמוקרטית, ובעומק הניתוח האינטלקטואלי. זו הייתה תחילתה של ידידות ארוכה. המשכתי להיפגש עם "פטי" בתכיפות רבה ושוחחנו על הסכסוך הישראלי-ערבי בכל תפנית.
ערב ביקור אל-סאדאת בישראל (נובמבר 1977) היה הרכבי "נץ" פוליטי מובהק. כשפרסמנו רבקה ידלין ואני מאמר שדיווח על תמורה במצרים לכיוון של שלום התלהב "פטי" בעיקר מאזהרותינו שלא לראות בתמורה החיובית כלשעצמה מעין הבטחה משיחית . אנו סברנו שהתמורה שאותה איבחנו ב- 1976 ביטאה פרגמטיות גוברת בקרב האליטה המקורבת לסאדאת במצרים, אך הזהרנו שאין שום סימן להכרה בזכות הקיום של ישראל.
"פטי" שפרסם שנים אחדות קודם לכן ספר מעולה שחשף את עומק השנאה הערבית לישראל התקשה לקבל את הנבואות שבאו מכמה היסטוריונים של המזרח התיכון בישראל ב-1972 שפניה של מצרים לשלום. לכן גם הסתייג – אם כי בזהירות – ממסקנותינו במאמר מ- 1976 שבכל זאת יש סימנים חיוביים מקאהיר .
במבט לאחור, צדק הרכבי וצדקו המנבאים שלום עם מצרים. השנאה לישראל ומגמות החיסול במצרים ובעולם הערבי ובודאי במחנה הפלסטיני נמשכים גם היום, אלא שבמקביל יש קבוצות ומנהיגים ערביים המעוניינים לשים קץ לסכסוך על ידי הסדר מדיני . הכרה בזכות הקיום של ישראל? עדיין לא. סיום הסכסוך? אולי, ואולי לא.
ביקור סאדאת בא על כולנו בהפתעה, גם עלי. ציפיתי לתמורה הדרגתית לאורך השנים והנה בסוף 1977 הנשיא המצרי מבקר בירושלים. אני זוכר היטב שבשיחות עם הרכבי לאחר הביקור הסכמנו שזה לא פחות מדהים מביקור של נשיא המאדים בכנסת. הביקור הזה שינה את ראייתו של הרכבי, מן היסוד. הוא מעולם לא שגה באשליות על אהבה וידידות נצח עם הערבים, אך השתכנע שגם בלי האהבה אפשר וצריך להגיע להסדר שלום. הוא תמך בהסכמי קמפ-דיוויד ללא כל הסתייגות, והדבר כלל הסכמה לאוטונומיה פלסטינית כלשהי.
פגישותינו האחרונות היו ב- 1986. "פטי" ידע שסופו קרב: הוא לקה בסרטן והצפי לא היה אופטימי. נדהמתי מדבריו. הוא ביטל לחלוטין את חשיבות חייו שלו: הקץ הקרב כמעט שלא הטריד אותו. אך, הוא היה פסימי להחריד לגבי המשך קיומה של מדינת ישראל. הוא האמין שהפתרון היחידי הוא נסיגה "מהשטחים הכבושים" עדיף בהסכם עם ירדן (ב- 1988 נעשה פתרון זה בלתי אפשרי).
אם לא נעשה זאת , סבר, ישראל תהיה גדולה ורחבה יחסית, מהנהר לים, אלא שהיא תאבד את נשמתה. הציונות תובס כיוון שלא יהיה שום פתרון לבעיה הפלסטינית. הדיכוי שהיה מתון בשנות השמונים יהיה חייב להתגבר. היישובים היהודים ב"שטחים" יתרחבו ויהפכו לישות פוליטית שאי-אפשר יהיה לבטלה. עקירת יישובים תהיה בלתי אפשרית, ואפילו עצירת ההתנחלויות תכשל. ערוב- האוכלוסיות יהיה לבלתי הפיך. הוא ראה בכך את סופה של מדינת ישראל וסופה של הציונות – ישראל תהפוך לדרום אפריקה. היא תהיה מוקצית מחמת מיאוס בעולם כולו. מהחזון הציוני האידיאליסטי לא יישאר מאום. כל זאת אמר כשהלכנו באזור שומם ליד "הגבעה הצרפתית" ועד היום אינני יכול להשתחרר מאווירת האפוקליפסה הזו. זהו זכרוני האחרון מ"פטי", מורי האהוב והנערץ.
שנים רבות אחר כך התבקשתי להרצות על עיראק של צדאם חוסיין במרכז על שם וודרו ווילסון בוושינגטון הבירה. לאחר ההרצאה ניגש אלי גבר בשנות העמידה והציג עצמו: פרופ' צאדק ג'לאל אל-עט'ם, מדמשק. תגובתי הייתה של הלם: פתאום חזרו אלי כל הזיכרונות על "פטי" ושנות הידידות הארוכה, על הקורס ועל "לקח הערבים לאחר התבוסה". הוא ביקש ממני שאגיע למשרדו, הוא היה "עמית מחקר" במרכז. שוחחנו ארוכות על דת האסלאם, על העולם הערבי, על סוריה ועל ישראל. ואז שאלתי אותו האם קרא משהו מספריו של הרכבי. הוא צעד אל הקיר שהיה כולו ספרייה גדולה , והראה לי בגאווה שני ספרים של הרכבי. אחד מהם, "החלטותיה הגורליות של ישראל" (באנגלית ,1988). אף קרא! זה היה ציון לשבח , משום שלפי הפילוסופיה שלו, כך הסביר לי, "או שאתה קורא או שאתה כותב" , והוא הודה בשמחה שאת מרבית הספרים שבספרייתו לא קרא כלל וכנראה גם לא ייקרא. מעניינת מאוד בשבילי הייתה גם העובדה שספר ישראלי נוסף שממש קרא היה של ידידו הקרוב של הרכבי, עמנואל סיוון, "קנאי האסלאם", והוא סייע לו בכתיבת ספר בעת שנפגשנו נגד האסלאם הפוליטי. יחסו להרכבי, היה של הערכה עמוקה. סיפרתי לו שזה בדיוק היה גם יחסו של הרכבי אליו. לא מזמן נפטר גם צאדק ג'לאל אל-עט'ם. מעגל נסגר.
אמציה ברעם
אנו מבקשים להודות למשפחת הרכבי על תרומתם הנדיבה! הכנת הסקירה: ערן גולדנברג, ענף שירותים טכניים ותחום יעץתרומת אוספו של פרופ' יוסף קוסטינר ז"ל
לאחרונה, נתרם לספרייה אוסף ספרים במגוון שפות, מעיזבונו של פרופסור יוסף קוסטינר ז"ל, שהיה חבר סגל בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה וחוקר במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. 
פריטי המידע שנקלטו בספרייה ובמרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי העשירו בכמה מאות פריטים את האוסף בתחום ההיסטוריה של המזרח התיכון עם דגש על סעודיה ומדינות המפרץ הפרסי.
ברצוננו להודות לד"ר סולי שאהוור, מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון על תיווכו בקבלת התרומה לספרייה ולמשפחת קוסטינר עבור תרומתם החשובה. 
לרשימת הספרים שנקלטו בספרייה ובמרכז עזרי.
להלן דברים לזכרו של פרופ' קוסטינר ז"ל שכתב ד"ר ערן סגל, מרצה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון וחוקר במרכז עזרי באוניברסיטת חיפה . ד"ר סגל הונחה על ידי פרופ' קוסטינר ז"ל בלימודי התואר השני והשלישי.
"יוסף קוסטינר היה פרופ' בחוג להיסטוריה של המזה"ת ואפריקה וחוקר במרכז דיין באוניברסיטת ת"א אך נותר חיפאי כל חייו (לאחר שבינקותו עלה לארץ מרומניה). הוא השלים את לימודי התואר הראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ומדע המדינה באוניברסיטת חיפה (1973), ובמוסד זה השלים גם את לימודי התואר השני בהיסטוריה של המזרח התיכון בהנחיית פרופ' גבי בן דור (1978). משם הוא המשיך ללימודי דוקטורט בLondon School of Economics LSE שבאוניברסיטת לונדון בהנחיית פרופ' אלי כדורי. התזה שלו עסקה בצמיחתה של סעודיה והוא השלים את לימודיו בשנת 1982. מאותה שנה ועד מותו בטרם עת שימש מרצה וחוקר באוניברסיטת ת"א, ובשנים 2004-2000 אף עמד בראש ביה"ס להיסטוריה באוניברסיטת ת"א.
בשלושים שנות פעילותו המחקרית פיתח יוסף קוסטינר מספר רב של תחומי מחקר אשר הפכו למרכזיים במחקר המזרח תיכוני. השכלתו הרחבה והמגוונת בשילוב עם הבנתו העמוקה בשלל תחומים במדעי החברה היוו כר פורה לחדשנותו המחקרית. קוסטינר היה סמכות בינלאומית בחקר חצי האי ערב בכלל ובחקר סעודיה בפרט, וכמו כן הוביל את המחקר על שבטיות במזרח התיכון. תחומי המחקר שפיתח נחשבו בתקופתו כשוליים וזניחים במחקר המזרח תיכוני ורק בשנים האחרונות הפכו לתחומים מרכזיים ומובילים. לפיכך, לא ניתן כיום לכתוב מחקר רציני על תחומים אלו מבלי להסתמך על עבודותיו המכוננות.
עבודת הדוקטורט של קוסטינר הפכה לספר בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד (1993) ואף תורגמה לערבית. בספר זה הוא הראה כיצד המדינה השבטית הסעודית התרחבה בחצי האי ערב בתקופה המעצבת של הקמת המדינה בראשית המאה העשרים ואת זאת ניתח על פי הדגם הסוציולוגי של אבן ח'לדון, המלומד הערבי המפורסם בן המאה ה-14. מחקר זה האיץ את המגמה ההיסטוריוגרפית בהבלטת חשיבות השבטיות בצמיחת המדינות בחצי האי ערב ובמפרץ הפרסי. בנוסף הוא פרסם שלושה ספרים על תימן (1984, 1990, 1996), נושא שהחל לעסוק בו כבר בעבודת המחקר של התואר השני. הספרים עסקו בהיסטוריה המפותלת של המדינה המסוכסכת הזו, בעיקר משנות השישים ועד שנות התשעים של המאה העשרים עת חוותה מלחמות, איחוד בין הצפון והדרום ועוד. ספרו האחרון (2009) עסק בהרחבה באזור המפרץ הפרסי והינו תרומה מחקרית חשובה אך גם ספר בסיסי ללימוד (text-book) אשר ישמש בלי ספק דורות רבים של סטודנטים וציבור משכיל שיתעניין באזור זה.
לצד ספריו התבלט קוסטינר בעריכת מספר קבצים מרכזיים בתחום. בראש ובראשונה הקובץ על שבט ומדינה במזרח התיכון (1991) שהפך לקלאסיקה בהבנת צמיחת המדינות במזרח התיכון. קובץ זה, שערך ביחד עם פרופ' פיליפ ח'ורי בעקבות ועידה באוניברסיטת הרווארד, כלל מאמרים מקוריים במיוחד שהציגו הן רקע תיאורטי והן שורת מקרי בוחן שהסבירו את חלקם של השבטים במזרח התיכון בבניית המדינות המודרניות ולא כניגוד שלהן. הקובץ, ובמיוחד מאמר המבוא המתודולוגי של העורכים, מצוטט רבות במחקר שהתפתח בתחום זה. קובץ נוסף שערך קוסטינר עסק במונרכיות במזרח התיכון (2000) ובו שורה של מומחים בעלי שם עולמי אשר בחנו שאלות הקשורות לשרידותן ועוצמתן של המונרכיות בעידן המודרני. כמו כן, הוא השתתף בעריכת קובץ לזכרו של מנחה הדוקטורט שלו, פרופ' אלי כדורי (2003).
קוסטינר פרסם עשרות מאמרים בכתבי עת מובילים ובקבצים רבים אשר הקיפו מספר רב של תחומים. ניתן לציין מקצת מנושאיהם: שאלת ביטחון המפרץ הפרסי, תורתו של אוסאמה בן לאדן, תפיסותיו של ח'לדון אל-נקיב, שבטי הרואלה, המדינה התימנית, מגמות הליברליזציה במפרץ הפרסי, מדינה ואסלאם בסעודיה, יחסי ארה"ב-סעודיה, תנועת האח'ואן הסעודית, יוזמת השלום הסעודית, השיעים בבחריין, יחסי סעודיה וכווית במלחמת העולם הראשונה, כווית במלחמת המפרץ, ועוד.
בנוסף, הוא כתב קרוב ל-40 מאמרים בשנתון של מרכז דיין – Middle East Contemporary Survey (MECS) אשר יצא לאור בשנים 1976 – 2000. כל כרך של כתב העת הוקדש לסקירת המאורעות במדינות המזרח התיכון וקוסטינר חיבר בו ערכים על סעודיה, כווית, תימן וביטחון המפרץ הפרסי.
התמה המרכזית בעבודותיו היא כאמור יחסי שבט ומדינה, ותרומתו הגדולה היא בהבנת חשיבות השבטים בבניית המדינות והיחס הדיאלקטי שביניהם. נושא מרכזי נוסף שהוא הבליט בעשור האחרון היה חשיבות הבחנת זירת המפרץ הפרסי משאר אזור המזרח התיכון. הייחודיות ההיסטורית שכה היטיב לתאר ולנתח במהלך עבודותיו הביאה אותו להכרה כי זירה זו מצריכה עיון ולימוד שונה מהמקובל בלימודי המזרח התיכון.
קוסטינר שילב בעבודתו באופן נדיר קפדנות אקדמית (כמו למשל מבית מדרשו של המנחה שלו, פרופ' כדורי) עם רקע תיאורטי רחב ומעורר השראה ממגוון תחומי מדעי החברה. את השילוב הזה הוא ניסה להקנות גם לתלמידיו הרבים. המוניטין העולמי בשילוב אופיו הנוח והנעים ונדיבותו האנושית שלא ידעה גבולות הפכו אותו למנחה מבוקש, כפי שיעידו עשרות תלמידיו לתארים המתקדמים. הוא השקיע מרץ רב בקידום תלמידיו והקפיד לשלבם בכל תחומי העשייה האקדמית.
כפי שניתן היה לצפות, קוסטינר הותיר אחריו אוסף עצום של ספרים ומקורות. הוא אסף בשיטתיות ובהתמדה חומרים רבים מכל העולם ויצר אוסף ייחודי לאזור אשר מוזנח ברוב ספריות העולם. ספריית אוניברסיטת חיפה וכן האוסף שהוקם על שמו במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי התברכו בתרומה הנדיבה של משפחת קוסטינר.
יוסף קוסטינר היה מלומד ואינטלקטואל אמיתי, איש רוח מהשורה הראשונה. מותו בטרם עת הותיר חלל עצום בשדה המחקר וכן בלבבות אלו שזכו להכירו. התקווה היא שהאוסף החשוב שהותיר יעזור למלא, ולו במעט, את החלל הזה." הכנת הסקירה: ערן גולדנברג, ענף שירותים טכניים
המשחקים האולימפיים בספריית אוניברסיטת חיפה
אוסף ספרים, כתבי עת וחומרים ארכיוניים, העוסקים בנושאי ספורט מגוונים, תרומת איש התקשורת והחבר הישראלי הראשון בוועד האולימפי הבינלאומי: אלכס גלעדי, נוסף לאחרונה לאוסף הספריה.
האוסף מכיל מידע מפורט אודות האולימפיאדות השונות כגון: סדר יום לתחרויות, פרוטוקולים של כנסי הוועדה האולימפית הבין-לאומית, הנחיות לשדרנים ולנציגי התקשורת המסקרים את האירוע ופרסומים אודות מגוון ענפי ספורט האולימפיים. בנוסף מופיעים באוסף הצעות ערים/מדינות לארוח המשחקים האולימפיים בעירם/ארצם.
בין פרטי האוסף נמצא מסמך מרגש מיומנו האישי של אלכס גלעדי בו כתב את רשמיו בעקבות פיגוע הטרור והירצחם של 11 ספורטאי נבחרת ישראל באולימפיאדת מינכן בשנת 1972, שם היה גלעדי חבר בצוות משלחת שדרי הטלוויזיה הישראלית.
תכני האוסף יכולים לשמש חוקרים ותלמידים המתעניינים בקשר בין ספורט, עסקים, משפט, תקשורת ומדיה.
להלן קישור לכל פרטי האוסף בספריהניתן גם להגיע לפריטי האוסף על ידי חיפוש בקטלוג הספרייה בשדה "תורם": גלעדי, אלכס
הכנת הסקירה: ערן גולדנברגתרומתה של גב' נורית מיכאלי, מעיזבונו של אביה , ד"ר מיכאל מראד
כשהשירה הערבית הקלאסית פוגשת את השירה הערבית המודרנית
הודות לתיווכו של דיקן הפקולטה למדעי רוח, פרופ' ראובן שניר, נתרם לספריה אוסף ספריו של ד"ר מיכאל מראד ז"ל.
ד"ר מראד היה חוקר הגניזה הקהירית, משורר, סופר, עיתונאי ואיש אקדמיה, ממניחי היסוד לספרות הערבית של היהודים במאה העשרים, הן בתחום השירה הן בתחום הפרוזה.
האוסף נתרם על ידי בתו של ד"ר מראד, גב' נורית מיכאלי, והוא כולל כמה מאות ספרים בערבית, אנגלית ועברית העוסקים בשירה ערבית קלאסית, שירה ערבית מודרנית, בלשנות ערבית, קראן ואסלאם, לימודי המזרח התיכון, פילוסופיה כללית, ערבית ויהודית ומעשיר את הספרייה בתחומים הנ"ל.
ברצוננו להודות לדיקן הפקולטה למדעי הרוח, פרופ' ראובן שניר, ולבתו של ד"ר מיכאל מראד על הסיוע בקבלת התרומה לספרייה. לעיונכם: קישור לרשימת הספרים שנקלטו באוסף הספריה. ניתן להגיע לפרטי האוסף על ידי חיפוש בקטלוג הספריה בשדה "תורם": מיכאלי נורית.
מצורפת סקירתו של פרופ' ראובן שניר אודות חייו ופועלו של ד"ר מראד ז"ל. הכנת הסקירה: ערן גולדנברג, ענף שירותים טכניים ותחום יעץ
ד"ר מראד מיכאל (בגדאד, 1906-תל אביב, 1986)
הודות לתיווכו של דיקן הפקולטה למדעי רוח, פרופ' ראובן שניר, נתרם לאחרונה לספריה אוסף ספריו של ד"ר מיכאל מראד ז"ל.
ד"ר מראד מיכאל (בגדאד, 1906-תל אביב, 1986)
מאת: פרופ' ראובן שניר, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה
משורר, סופר, עיתונאי ואיש אקדמיה, ממניחי היסוד לספרות הערבית של היהודים במאה העשרים, הן בתחום השירה הן בתחום הפרוזה. מיכאל התחנך בבית הספר אל-תעאון בבגדאד , לאחר מכן באליאנס ואל-ת'אנויה אל-מרכזיה (בית הספר התיכון המרכזי), ובשנת 1938 סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים. הוא שימש פקיד בתחנת רכבת בשרקאט בצפון עיראק ולאחר מכן כמורה וכמנהל בית הספר אליאנס באל-עמארה שבדרום; שב לבגדאד והתמנה מורה בבית הספר שמאש, אחד משני בתי הספר היהודים המרכזיים בבגדאד, שם שימש אחר כך מנהל עד שנת 1948, כשעזב את עיראק לישראל. כמנהל שם מיכאל דגש מיוחד על הוראת הלשון והתרבות הערבית ואף הקדיש מאמצים רבים כדי להעלות את רמת הלימודים בתחום זה ולמשוך לבית ספרו סגל הוראה מעולה.
שירו הראשון של מיכאל שזכה לפרסום הוא 'יא וטני' (הו מולדתי), שהתפרסם בעיתון דג'לה ב-11 באפריל 1922. השיר פותח במילים:
על יצירתו הפיוטית, לפחות בשלביה הראשונים, ועל יצירתו בתחום אמנות הסיפור הקצר, שרתה אווירה רומנטית, בעיקר בהשפעת ג'בראן ח'ליל ג'בראן (1931-1883) ובהשפעת הספרות הרומנטית הצרפתית. מיכאל, שהיה בטוח כי הדת אינה אמורה להוות מכשול כלשהו בדרכו של יוצר יהודי כחלק מהתרבות הערבית, לא הקפיד תמיד, בעיקר בשיריו המוקדמים, לטשטש את זהותו היהודית.
רק בשלב מאוחר יותר, בעיקר לאחר התגברות המתח היהודי-ערבי במזרח התיכון, עשה זאת.
בתחום הפרוזה, פרסום הסיפור האמנותי הערבי הראשון בעיראק מיוחס למראד מיכאל. הסיפור, שכותרתו 'שהיד אל-וטן ושהידת אל-חב' (חלל המולדת וחללת האהבה), פורסם בחלקים בעיתון אל-מפיד, בחודשים מרס ואפריל 1922. אחד הסיפורים המפורסמים של מיכאל, אשר משקף את השלב הרומנטי בהתפתחות הסיפור הקצר של היהודים בעיראק, הוא 'אל-באא'ס' (האומלל). מבחינת התמטיקה, למרות הרכיב הריאליסטי המרומז בסיפור של עושק חברתי והבדלי מעמדות, שולטת בו הזדהות עם הנדכאים ונקודת ראות רומנטית, בעיקר על פי הכיוון הסוציאלי של הרומנטיקה הצרפתית. ניכרת כאן השפעת עלובי החיים (Les Misérables) (2681) של ויקטור הוגו, ולא מן הנמנע שמראד מיכאל קיבל השראה לכותרת סיפורו מן התרגום הערבי של כותרת יצירה זו (אל-בא'סאא').
נטיותיו הרומנטיות של מיכאל הופיעו ביצירותיו קודם לכן, בעיקר באלה שפרסם בכתב העת אל-מצבאח, שם פרסם גם בשם העט 'סאכן אל-ע'אבאת' (שוכן היערות). למשל, באוקטובר 1925 התפרסם באל-מצבאח הקטע 'פי אל-צחראא'' (במדבר) מתוך ספר שהכין מיכאל לדפוס, שכותרתו אל-דרויש (המתנזר). בסופו של דבר לא יצא הספר לאור, אבל מן הקטע שהתפרסם ניתן להקיש על אופיו הרומנטי של הספר, המשלב קטעים בפרוזה עם פרוזה פיוטית, תוך שימוש רב באנלוגיות בין מצבים נפשיים ונופי טבע והיטלטלות בין עולם החלום למציאות. גם קטעים נוספים מן הספר, שכותרתם 'אל-חקיקה' (האמת) ו'אל-ג'באר' (העצום) - שהתפרסמו בגיליונות מאוחרים יותר של כתב העת - כוללים שירה בפרוזה בעלת נימה רומנטית מובהקת.
עיקר פעילותו של מיכאל כמשורר היה בשנות העשרים והשלושים, שנים שבהן הגיע לשיאו החזון התרבותי של היהודים. מאז שנות הארבעים, בוודאי לאחר שהשתקע בישראל, הפכה שירתו להד חיוור לפעילותו בשנים שלפני כן. ייתכן שמבחינה פואטית נדמה שהוא משכלל את הבעתו, אבל התנופה הניכרת בשיריו בשני העשורים הראשונים ליצירתו, תנופה המשקפת נאיביות של יוצר המאמין שבכוחו לסלול דרך חדשה, נמוגה לחלוטין כשהנסיבות החוץ-ספרותיות טפחו על פניו. בישראל שימש מיכאל במשך שלוש שנים עורך הנספח הספרותי של העיתון הממשלתי אל-יום, השלים את עבודת המוסמך שלו באוניברסיטה העברית, ואת עבודת הדוקטור באוניברסיטת תל-אביב, שהתבססה על חומר מן הגניזה הקהירית, ובשנת 1965 זכה בתואר דוקטור. מאז ועד מותו עסק בעיקר בהוראה, בין היתר באוניברסיטת תל-אביב ובבית המדרש למורים ערביים בחיפה. פעילותו הספרותית בישראל הייתה מצומצמת ולא חרגה ממסגרת הפעילות של היוצרים המקורבים לממסד, שכתבו בישראל כבנים אבודים ששבו למולדתם.
(לפרטים נוספים על פעילותו של ד"ר מראד מיכאל, ראו: ראובן שניר, ערביות, יהדות, ציונות: מאבק זהויות בספרותם של יהודי עיראק, ירושלים: בן צבי, 2005).